מותם של נשים וילדים במהלך הלחימה ברצועת עזה אינו משרת צורך צבאי וכל שכן שאינו מביא תועלת למלחמה ההסברתית. האשמה להרג זה רובצת לפתחם של הרוצחים הערבים בעזה. אך אין בעובדה זו כדי לשכך את הרושם הקשה הנוצר בתודעת העולם הצבוע למראה התמונות של עשרות גויות של ילדים ונשים.
במסגרת הפסקות האש ה"הומניטריות" המוכרזות מדי כמה ימים, על ממשלת ישראל לדרוש מהאו"ם ו/או ארה"ב ו/או אירופה לפנות את הנשים והילדים מאזורי הלחימה ברצועת עזה. לאור ההתגייסות ההומניטרית הנוגעת ללב של ארצות כמו ארה"ב, טורקיה, קטר, סעודיה, סוריה וארצות אחרות בדרום אמריקה יש לחלק את עשרות אלפי הנשים והילדים העזתיים בין ארצות אלו כדי להרחיקם מעזה ובנותיה. אם גם ה"לא מעורבים" וה"חפים מפשע" ירצו להציל את חייהם ולהצטרף לנשיהם וילדיהם צריך לאפשר להם לעבור למקום בטוח יותר.
ישראל צריכה לדרוש את הפינוי כדי שאפשר יהיה לסיים את הלחימה בהקדם ללא המגן האנושי שגויס בעל כרחו כדי להגן על רוצחי החמאס. סיום הלחימה הוא אינטרס עליון של כולם, כולל אירופה וארה"ב ויש לקוות שיובילו את מבצע הפינוי.
הקצבות חודשיות
תושבי עזה אינם רואים בעזה את ביתם הקבוע אלא רק כמקום מגורים זמני. לטענתם הם פליטים המחכים לשוב לארצם. אם הם "פליטים" ברצועת עזה, לא יקשה עליהם לעזוב ולהתפנות כדי לחיות. למפונים העזתים תהיה זו התקדמות לעתיד טוב יותר. כמו-כן אין בפנוי תושבים אלו משום פגיעה במעמדם או משום גירוש מארצם. את הפינוי ניתן לעשות דרך רפיח או דרך נמל אשדוד. יש לדרוש מהאו"ם לשלם למדינות שיארחו את תושבי עזה עבור תרומתן לשלום העולם. רוב ערביי עזה מוגדרים כ"פליטים' על-ידי האו"ם. כפליטים הם מתוחזקים על-ידי האו"ם ועל-ידי מדינות באירופה באמצעות תשלומים והקצבות חדשיות. האו"ם יוכל להמשיך לתמוך ב"פליטים" אלו גם לאחר פינויים מעזה.
במצב העכשווי של חלוקת קצבאות תחת שלטון החמאס, המינהל החמאסי בעזה נוטל לצרכיו חלק ניכר מהכספים והמוצרים המיועדים לתושבים תחת מסווה של מיסים ועמלות.
לאחר פינוי הנשים והילדים ניתן יהיה לממש את פירוזה המוחלט של עזה. הממשלה חייבת לדעת כי היא אינה יכולה לסיים את המלחמה הזאת ללא שיתוק מוחלט של יכולתו שלטון כלשהוא שיהיה בעזה לאיים על ישראל באמצעות טילים, מנהרות או איום אחר.
הממשלה חייבת לעמוד על כך כי פירוז רצועת עזה ייעשה בפיקוח ישראלי ולתושבי הרצועה לא תהיה כל יכולת התקפית או חבלנית נגד תושבי ישראל.
הגנה על שלומם ובטחונם של התושבים היא חובתה הבסיסית ביותר של כל ממשלה. ממשלת ישראל עם כל מגבלותיה, חששותיה והאידיאילוגיות השונות המתרוצצות בה, אינה רשאית להתעלם מחובה זו.
סיום המלחמה ללא פירוז מוחלט ומפוקח של עזה, מהווה הפקרת תושבי ישראל ובגידה בחובותיה היסודיות של ממשלת ישראל.
