היום 6 באוגוסט 2014 הוא בדיוק יום השנה הארבעים וארבעה לפציעתי בצה״ל בעת שרותי הסדיר. פציעתי, לא פציעה הרואית גדולה אלא בסך-הכל פציעה בעת צניחה במהלך קורס טיס. הימים ימי מלחמת ההתשה בתעלת סואץ עם הרוגים ופצועים רבים לכוחותינו. למחרת ב-7 באוגוסט נכנסה הפסקת אש בתעלה. פציעתי הבלתי נחשבת בעליל שכללה מספר ניתוחים וקצת פלטינות (הפעם בלי פלגים...) שינתה את מהלך חיי לרבות ובין היתר לאור אמירה של מי שהיה אז המד״ר של בית הספר לטיסה
יעקב טרנר שאמר כי ״קורצתי מהחומר של מפקדי חיל האוויר״ דבר שברור ובוודאי שלא קרה וסיימתי את שירותי הרגיל למרות שהתגייסתי במטרה לקריירה צבאית.
אבל סיפור הפתיחה הנ״ל אינו בא לספר גבורתי הזניחה אלא בא לספר על החום החיבוק והאהבה שהורעפו אז על הפצועים הרבים שמילאו את בתי החולים ועל היום שאחרי. המוביל והגדול מכולם היה שמחה הולצברג שהקדיש חייו לפצועי צה״ל, ארגן להם כיבוד, ביקורי אומנים, חופשות, נשפים, מתנות ומה לא. הכל. לימים גם זכה להוקרה ציבורית ואפילו להנצחת שמו ברחובות מסוימים. לשמחתי אחד כזה נמצא קרוב לביתי ומזכיר לי בכל פעם בעוברי לידו את האיש הענק הזה ואת הרבים שהצטרפו אליו.
כפי שציינתי למחרת פציעתי, נכנסה הפסקת האש לתוקפה ומטבע הדברים (לא אצל שמחה) פחתו גם הביקורים והרעפת האהבה. אי-אפשר לשמור ולמשוך לאורך זמן את גילויי האחדות והאהבה שאנו רואים גם בימים אלו בגדולתו של עם ישראל.
תהליך שיקום הפצועים
ואז, כן אז מגיע היום שאחרי. הפצועים עוברים תהליך שיקום יוצאים מהמוסדות הרפואיים ואז צריכים להגיש תביעה להכרה בנכות על-ידי משרד הביטחון. נכון, למדינת ישראל יש כמה פצועים מאוד מתוקשרים וגיבורים. כמו מאיר הר ציון ז״ל, גיבור שנותח תחת אש.
אביגדור קהלני, גיבור ישראל שבפעם הראשונה ניכווה קשה בששת הימים וזכה לסיקור נרחב בספר חשופים בצריח של שבתאי טבת. אכן גיבור אמיתי וגיבור ישראל ממלחמת יום הכיפורים. סורין הרשקו הפצוע הקשה מאוד מאוד ממבצע אנטבה וגם הטייס יפה המראה נועם גרשוני, שזכה באליפות העולם בטניס לנכים. אכן גיבורים אמיצים ומתוקשרים ויש עוד כמוהם. אבל מרבית הפצועים, הרוב המוחלט, הם עלומי שם בלתי מוכרים וללא סיפורי גבורה מיוחדים. לכן הם אנונימיים ציבורית.
פצועים אלו אמורים כאמור להגיש בימים אלו את תביעותיהם להכרה כנכים. כאן חברי הפצועים תקבלו את סטירת הלחי הראשונה, הכואבת, המצלצלת והמשפילה ביותר. אותה מערכת ששלחה אתכם אלי קרב תעמיד מולכם סוללה של פקידים יועצים משפטיים ורופאים מטעם שכל מטרתם תהיה לתת לכם כמה שפחות. כל מטרתם תהיה להוריד לכם באחוזי הנכות לפעמים אפילו בדרך משפילה. מבחינתם לכל אחוז נכות יש משמעות כספית והם לוחמים להגנת הקופה הציבורית על חשבונכם. חלקכם ייחשבו בעיניהם כארטיסטים עושי הצגות ופתאום תגלו שאולי אתם צריכים רופא מומחה מטעמכם ואפילו עורך דין. לא בכדי יש הרבה עורכי דין המטפלים בזכויות נכי צה״ל. מהיכן הם צמחו? למה זה ענף משפטי מפותח? - מהעובדה שהמערכת מתעמרת בטובי בניה שהקריבו בריאותם למען מולדתם.
אז זהו רעי הלוחמים ואחי לנשק, היום 6 באוגוסט 2014, אני חי בשלום עם פציעתי וחי בשלום עם השינוי בחיי וחי בשלום עם מגבלות תנועה וכאבים שנמשכים מזה 44 שנים, אבל לא סולח ולא שוכח לרגע את הזלזול וההשפלה שחוויתי בוועדות הרפואיות. התכוננו לכך ואל תגידו שלא אמרתי לכם. אני אוהב אתכם, מצדיע לכל אחד מכם ומאחל לכם שתנצחו בקרב מול משרד הביטחון.
