עשרות שחקנים חדשים סיימו בימים אלה את לימודיהם בבתי הספר למשחק בארץ והצטרפו אל מאגר השחקנים האדיר, והמאופיין בעולם תובעני ונוקשה שסיכויי ההתברגות בו לתיאטראות השונים והמגוונים הם מאוד נמוכים.
מוסדות התרבות בכלל והתיאטראות בפרט שרויים במצוקה תקציבית מתמדת ואפילו הפקות רווחיות של מופעים והצגות בחגים ובחופשות הם זמניות ולא עונות על ההיצע בשוק העבודה הרווי הזה. לא בטוח גם שהשחקנים מהשורה נהנים מאותם רווחים באופן מיוחד.
אין זה פלא שהשחקנים שהם בעצם העיקר והליבה של התעשיה מוצאים עצמם בתחתית הסולם. בעוד שמרב ההוצאות ניתנות לצוות הבכיר של ההפקה ולסלב אחד או שניים, השחקנים מוכנים להתפשר על שכר עלוב שאינו מאפשר קיום בכבוד. המאבקים של מוסדות האמנים לשיפור תנאי העבודה, לא בהכרח נושאים פרי, שכן השחקנים הם במקצוע שיהיו מוכנים לכל שכר משפיל ולפעמים יופיעו ללא שכר, העיקר שינשמו את הבמה וייהנו מזיו הקהל וממחיאות הכפיים.
47 שחקנים חדשים סיימו השבוע את המוסד הוותיק "בית צבי" ברמת גן,בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה. בית צבי מאופיין בכך שהוא מכשיר במשך 3 שנים מספר רב של שחקנים במגוון תחומים וידוע במיוחד במחזות הזמר שלו שהן ברמה גבוהה . השנה העלה בית צבי 22 הצגות שונות ומגוונות ממיטב הקלאסיקה הבינלאומית, הישראלית והמוזיקלית. לדברי הנהלת בית הספר, אין עוד בית ספר בארץ או בעולם המעלה כמות כזו של הצגות מקצועיות, המוצגות בפני קהל צופים בתשלום, במספר אולמות, לפעמים אפילו במקביל.
לטוב ולרע
עוד צוין כי בשנה החולפת הוענקו לתלמידים מלגות בסכום כולל של 210 אלף שקל.
לצד בית הספר פועל תיאטרון הספרייה שבו משחקים בוגרי בית הספר בעיקר וכך ניתנת להם במה מקצועית רפרטוארית.
בית צבי ידע טלטלות ותמורות במשך השנים. המנהל המיתולוגי שלו גרי בילו המנוח אולץ לפרוש על-רקע טענות להתנהלות כספית שלא עמדה בציפיות ממוסד תקציבי. גרי היה שם דבר, לטוב ולרע. הוא היה אדם נוקשה, אבל רוב התלמידים העריצו אותו הערצה עיוורת והוא היה ידוע כמי שהיה מסוגל להרים שחקן כושל שהוא ראה בו כבעל פוטנציאל ולדאוג לו אישית בתגבור לימודים עד לסיום מוצלח של הלימודים.
לאחר פרישתו, נבחר הבמאי מיכה לבינסון להחליף אותו כמנכ"ל המוסד והוא כיהן בבית הספר בחמש שנים עמוסות בתכנים ובפעילות. אשתקד מונה לצד מיכה כמנכ"ל משותף, דוד בנימין, לשעבר מנכל עירית רמת גן. בנימין הוא מנכל מקצועי שנרתם להזנקת המוסד המקרטע מבחינה תקציבית והוא ידוע כמי שמסוגל לתכנן את ההתנהלות הכספית והמנהלתית ולפתח את בית הספר.
כיוונים נוספים
טוענים, כי לבינסון לא ראה בעין יפה את העובדה שהצמידו לו מנכל וחש כי הוצרו צעדיו. מכל מקום, לבינסון פרש בסיום שנה זו וההנהלה הציבורית בחרה בבמאי והמורה הוותיק ארתור קוגן למנהל האמנותי-פדגוגי של המוסד שיעמוד לצידו של מנכ"ל בית הספר דוד בנימין. לקוגן תלמידים רבים שמעריצים אותו ואת סגולותיו המקצועיות כבמאי והתקווה היא שאכן התמורות יהיו בהעלאת הפקות ראויות ומוצלחות, טלטול מערכת השיעורים והתאמתה לעידן החדש של עולם המשחק בארץ. למנכל דוד בנימין יש עוד כיוונים נוספים הקשורים לשיתופי פעולה וחידושים שימנפו את בית הספר וכן לדאוג להתנהלות תקציבית ומנהלתית ראויה ובמיוחד לצורך הדחוף בשיפור התקציבים ותדמית המקום.
יו"ר ההנהלה הציבורית של בית צבי, מולי דור, הודיע במהלך טקס סיום השנה שהתקיים השבוע, כי נשקלת אפשרות לשדרג את בית הספר כך שיוכל להעניק תואר אקדמי לבוגרים.
אקדמיזציה של מוסד חינוכי אינה דבר של מה בכך והיא טעונה בדיקה מעמיקה, שינויים מהותיים במערכי השיעורים והדרישות מהסטודנטים ומצוות ההוראה, ובקיום כל הדרישות הרלוונטיות מצד המועצה להשכלה גבוהה. לכאורה, הרעיון אינו בר ביצוע, שכן הדרישות האקדמיות להענקת תואר הן שונות מהמערכת הלימודית הקיימת במוסד והיא מצריכה תנאי קבלה חדשים כמו קבלת תלמידים בעלי תעודת בגרות (גם כיום כמעט לרוב התלמידים יש תעודת בגרות), לימודים תיאורטיים מעמיקים ורבים יותר, ועוד.
יש ספק לדעתי בצורך לאקדמיזציה של המוסד שכן התצורה הקיימת שלו היא מיוחדת וראויה לתאבי המקצוע: שנתיים של לימודים תיאורטיים משולבים בלימודי משחק לגוניהם ובשנה השלישית, הפקה של הצגות רבות המועלות לפני קהל. האפשרות היחידה הקיימת להענקת תואר לתלמידים ללא שינויים מהותיים היא לשתף פעולה עם האוניברסיטה הפתוחה, במעין מסלול מיוחד, שבו יוכלו התלמידים לשלב תואר בנוסף ללימודים הרגילים, אך לדעתי - המעמסה תהיה מאוד קשה לביצוע.
גם כיום אין לתלמידים רגע פנוי שכן הם לומדים מהבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות, כורעים תחת הנטל. לא בטוח גם שחיוני הוא ששחקן יהיה בעל תואר אקדמי. שחקן צריך להיות שחקן מוכשר ומקצועי, שיהיה לו מקום עבודה ובעיקר, יש לתגמל אותו כראוי.