בימים האחרונים טורח אבי מוסקל, המשמש אחד מעורכי ״מבט״ לפרסם הגיגים בדף הפייסבוק שלו, כשהוא מפנה את הכתבים המסקרים את
רשות השידור לנכתב והדברים זוכים לפרסום באתרי האינטרנט ובעיתונים, מבלי שהם נבדקים ומבלי שמובאת תגובתי.
רק טבעי היה שמי שטורח להתפאר ולהציג עצמו כאיש ישר דרך, לא ימתין שנתיים או שלוש כדי להשמיע את טענותיו, מה גם שמוסקל, הוא חבר הנהלת אגודת העיתונאים ומכיר היטב את זכויותיו. אני הוא זה שהחליט להמשיך את כהונתו של מוסקל לתפקיד זמני של עורך ״מבט״. עשיתי זאת בתפקידי כמנהל חטיבת החדשות. למרות שכתבים בחטיבת החדשות ניסו לשכנע אותי כי מוסקל אינו ראוי יותר מאשר לערוך מהדורת חדשות מקומית, תפקיד שאותו מילא בעבר, כאשר רשות השידור שידרה את מהדורת החדשות המקומיות.
נאלצתי לצערי להתפשר על המינוי, ולהמשיך את מינויו של מוסקל זמנית לתפקיד, לאחר שבאותה עת נמנע ממני לקלוט עובדים חדשים, ונדרשתי להחליט על צמצום מספר העורכים של ׳מבט׳.
טענותיו של מוסקל, כאילו הוא נרדף לאחר שמסר עדות נגדי נכונה כמו שאר טענותיו ההזויות, שמעוררות רחמים.
מוסקל אכן מסר עדות בנציבות, לאחר שזומן לעשות זאת. בעדותו הוא לא אמר דבר וחצי דבר, שיכול היה לפגוע במערכת יחסי איתו, וברור לכל שהוא נדרש להשיב על כל מה שנשאל. טענותיו של מוסקל, כאילו עדותו בנציבות היא הסיבה לכך שהוא אינו משובץ לעריכת ׳מבט׳, היא בדיה שנועדה לחפות על חוסר מקצועיותו ועל אי-התאמתו לתפקיד, והיא נועדה להנציח אותו בתפקיד אחד מעורכי ״מבט״, עם כניסתו של המפרק לרשות השידור, למרות שאין הוא ראוי מקצועית לתפקיד.
מה שמוסקל אינו טורח לספר הוא שבעדותו בנציבות הוא ציטט לא יותר מדברים ששמע מאחרים, ומיחזר דברים שלא היו ולא נבראו. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא ששתי חקירות שבעניינן מסר עדות הסתיימו בלא כלום, ותיקי החקירה נסגרו!
הבהרתי למנכ״ל רשות השידור, זמן קצר לאחר שמיניתי את מוסקל לתפקיד הזמני, כי טעיתי בהחלטתי. ביקשתי לבדוק את האפשרות לחזור בי מהמינוי. העברתי למנכ״ל תיעוד מסודר המעיד על שיקול דעת לא ראוי ולא מקצועי של מוסקל בעריכת ״מבט״, ועל כך שמוסקל מעניק לכאורה בעיקר לכתבים שעימם הוא מטפח יחסי ידידות אפשרות להופיע במהדורות ״מבט״, מבלי שיש הצדקה עיתונאית לכך, בעוד שהוא פוסל את הופעתם של כתבים אחרים, שביקרו את התנהלותו ואת שיקוליו העיתונאים. הדגשתי כי נסיונו ושיקוליו אינם ראויים, ובוודאי שלא לערוך מהדורה מרכזית.
כדי שלא לפגוע בכתבים שהעזו להתבטא בגלוי נגד התנהלותו של מוסקל, הנחיתי את כל עורכי ״מבט״ כי הופעות של כתבים במהדורה המרכזית יהיו רק של מי שיביאו סיפורים בלעדיים, ולא ימחזרו ידיעות ששודרו אחר-הצהריים במהדורות החדשות ברדיו. עובדה זו הכעיסה את מוסקל, בעיקר משום שניטל ממנו הכלי שבאמצעותו ניסה לרצות את מקורביו.
ראוי להדגיש כי מוסקל נמנה על עסקני אגודת העיתונאים בתל אביב. בכובעו האחד הוא מחליט כחבר הנהלת האגודה בת״א, להגיש תביעות משפטיות בשם האגודה בכל פעם שהחלטה מקצועית אינה תואמת את רצונו, ובכובעו האחר הוא מנסה להציג עצמו בתקשורת כעורך מקצועי שרק טובת רשות השידור ניצבת לנגד עיניו.
מוסקל מנסה להפוך את עדותו הסתמית בנציבות שירות המדינה לתעודת ביטוח שתמנע את הזזתו מהתפקיד הזמני שאליו מונה, ולא נותן לעובדות לקלקל את הבדיות שהוא מייצר.
כך למשל, טען מוסקל כי מינויי לתפקיד עורך ״פוליטיקה״ נעשה כמחטף לפני כניסת המפרק, בעוד שהמינוי בוצע לפני קרוב לשנה, לאחר שערכתי במשך יותר מתשע שנים את התוכנית ׳יומן׳, וערכתי את ״פוליטיקה״, במקביל לתפקידי כמנהל חטיבת החדשות, הרבה לפני שוועדת לנדס החליטה על השינויים ברשות השידור.
מוסקל, המשובץ לעריכת ״מבט״ לא יותר מיומיים-שלושה בשבוע, תמורת השכר הגבוה שהוא מקבל, חושש ובצדק. שום גוף ציבורי לא יוכל להסכים להתנהלות כזאת בעתיד. הוא יודע כי כישוריו העיתונאים, עליהם יעמדו בקרוב מאוד המפרק והמנכ״ל החדש, הכוללים בתוכם מרכיב מרכזי של חנופה, אינם מספיקים כדי לערוך מהדורת חדשות ומקצועית, ואין דבר טוב יותר מאשר להצטייר כשומר חוק, שראוי להגנה לאחר שמסר עדות, למרות שאין בעדותו יותר מדברי רכיל וציטוט דבריהם של אחרים. אבל בחסות העדות שמסר, מנסה מוסקל להציג עצמו כנרדף, ומה טוב יותר מזה כדי לטשטש את העובדות ולהתעלם מעניין הכישורים המקצועיים?
בלהיטותו לרצות את חברו רותם אברוצקי, הוא מספר שאברוצקי הצליח למלט, כלשונו, מייד עם כניסתי לתפקיד מנהל חטיבת החדשות, תוכנית שערך בנושא איכות הסביבה מאחריות חטיבת החדשות ולכן התוכנית שודרה. מה שמוסקל מנסה להסתיר הוא שמייד עם כניסתי לתפקיד הודעתי למנכ״ל ולמבקרת הפנים כי לא אמשיך לממן את תוכניתו של אברוצקי מתקציב חטיבת החדשות, לאחר שמבחינה כספית הפכה התוכנית חבית ללא תחתית. מה גם שהגעתי למסקנה שאין לה מקום בחטיבת החדשות.
ראוי שמר אברוצקי, שטורח להציג עצמו כמומחה לתקשורת ולטלוויזיה מטעם עצמו, לא יסתפק בתגובות שהן בעיקר דברי רכיל אלא יסביר האם מקצוענותו היא הסיבה שהיה צורך לערוך את כל הסדרה מחדש על-חשבון משלם המיסים אחרי עריכה שביצע? ואיך ניתן להסביר את העובדה שמנהל מחלקת תעודה שצפה בסדרה קבע כי היא אינה ראויה לשידור, בגרסה שאותה ערך אברוצקי?
לפני שהסדרה נערכה מחדש היא התמקדה בעיקר באברוצקי, שטרח להעמיד את עצמו במרכז הסדרה, כאשר נושא איכות הסביבה שבה הייתה הסדרה אמורה לעסוק שימשה רק תפאורה להופעתו. גם התיקונים שהוכנסו לסדרה לאחר שנערכה מחדש למורת רוחו של אברוצקי, לא הפכו את הסדרה לסדרת איכות שראוי להתגאות בה.
לפני יותר משלוש שנים חזרתי לנהל את חטיבת החדשות של הערוץ הראשון. מצאתי בחטיבה עובדים ראויים ומצוינים, אך מצאתי גם כאלה שלא יכלו להסכים להפסקת האנרכיה משום שנדרשו להתחיל לעבוד. אין זה סוד שעבור אלה שלא עבדו במשך שנים היו ההחלטות שקיבלתי בבחינת סדין אדום. רבים העדיפו שהאנרכיה תימשך כיוון שיצאו מכך נשכרים. מי שנדרשו לחזור לעבוד לאחר שנים רבות של בטלה העדיפו לעזוב את חטיבת החדשות, ובלבד שלא ייאלצו לשנות את אורח חייהם.
החלטתי להענות לבקשת המנכ״ל, לחזור לתפקיד מנהל חטיבת החדשות, שאותו מילאתי ארבע פעמים(!) בעשור האחרון, לאחר שהובטח לי גיבוי מלא. עשיתי זאת לא כדי לשאת בתואר, וגם לא כדי לשמש מנהל בובה. נתקלתי בכוחות שהופעלו כדי לסכל את מינויי, עבור רבים הייתי איום. השלווה שהופרה והצורך לחזור לעבוד לא היו כלולים בתוכניות של עובדים רבים, שעשו הכל כדי להביא להפסקת עבודתי כמנהל. אין ספק שזכיתי בלא-מעט אויבים, ואלה עשו הכל כדי להקשות עלי במילוי התפקיד. במהלך כהונתי נאלצתי להתמודד עם אמירה שהשמעתי לפני שמונה שנים(!) על גג ביתו של
יגאל רביד, שהפכה לכלי שנועד לסכל את מינויי למנהל הטלוויזיה, תפקיד אליו נבחרתי כמועמד הראוי ביותר על-ידי ועדת האיתור של רשות השידור.
נקלעתי שלא בטובתי לריב אישי עם יגאל רביד, שמערכת יחסינו הייתה טובה גם לאחר האמירה שהשמיע כלפי. אשר עליה השבתי בעקבות דבריו.
רביד טען בחקירתו בנציבות (ואני כותב זאת על סמך תמליל החקירה הנמצא בידי) כי נהג להתבדח איתי, וכי לא ראה בדברים יותר מאשר הומור. אולם לאחר שהעברתי אותו מתפקידו בעקבות תלונות קשות שכללו השפלת עובדות בחדשות, הוא בחר לפעול כדי לסכל את מינויי.
ראוי להדגיש כי רשות השידור סירבה בתוקף להסכים לכך שרביד יגיש את ״מבט״, כחלק מהסדר גישור שהיה מביא לכך שרביד יבטל את תלונתו בנציבות. לא עלה על דעתי ולא על דעת הנהלת רשות השידור להסכים לשום הסדר לא ראוי, ובוודאי שלא להיכנע לשום לחץ. עובדה היא כי רביד בחר להגיש את התלונה רק לאחר שלא צלחו מאמציו ורק לאחר שדרישותיו לא נענו.
למרות מערכת היחסים הטובה שהייתה לי עם רביד לא העליתי על דעתי להתעלם ממסע השפלות שערך למגישה בכירה, ולעורכת חדשות, והחלטתי להעביר את רביד מהגשת החדשות במוצאי שבת, דבר שהביא להגשת תובענה נגדי לנציבות שירות המדינה. גם רותם אברוצקי ייחס לי אמירה שהשמעתי נגדו לפני שבע שנים(!). לדבריו, הוא התלונן בעבר על הדברים בפני
אורי לוי, שהיה באותה עת מנהל זמני של חטיבת החדשות, אך לוי טען בעדותו בנציבות כי לא קיבל תלונה כזאת מעולם, והדברים מדברים בעד עצמם. בהסדר טיעון שהציע אגף המשמעת לפרקליטי, מחקה נציבות שירות המדינה את כל סעיפי האישום המקוריים. הודיתי באמירה לא ראויה, והודאה זו ורק הודאה זו קיבלה תוקף של פסק דין.
ראוי להדגיש כי יחסי המתוחים עם אברוצקי נובעים בין השאר מהעובדה שבעת ששימשתי בפעם הראשונה כמנהל חטיבת החדשות, קלטה מצלמת אבטחה שהוצבה במערכת החדשות בתל אביב, בעקבות גניבות שהיו במערכת, את דמותו של אברוצקי, כשהוא מחטט במגירות שאינן שייכות לו. לפני זמן קצר הודה אברוצקי, בראיון טלוויזיה כי עשה זאת, אך נימק זאת בכך שחיפש נייר מכתבים שעליו מוטבע לוגו של רשות השידור. מעניין האם אברוצקי זוכר את הגרסה שהשמיע כאשר נתפס מחטט במגירות שאינן שייכות לו...
בעת האחרונה הובא לידיעתי כי יש מי שעושים שימוש בהסדר הטיעון, ומכנים אותי עבריין (רק משום שהסכמתי להודות בלא יותר מאשר באמירה לא ראויה במסגרת הסדר הטיעון שנחתם איתי). הגיעו ליד הקלטות וצילומים של דברים שנאמרו בפומבי, כמו גם דברים שהודפסו בכתב, ובהם דברי לשון הרע. לכל מי שפרסמו פוסטים של אחרים בעמוד הפייסבוק שלהם, מבלי שיוכלו להוכיח את העובדות, למי שמצטטים אמירות או כתבו דברים, מבלי שבדקו בקפידה את הדברים ואינם יכולים להוכיח אותם, ולאלה שלא טרחו במכוון לבקש תגובה כדאי שיהיה ברור, אין לי שום כוונה לוותר. כל שמכיר אותי יודע שאצלי מילה זו מילה, גם אם זה לוקח זמן.
