שמות כמו מארי-בי, תמר ולויתן מעלים כמעט בכל אחד ואחת מאיתנו תקווה לשגשוג כלכלי בעקבות מציאת מאגרי גז בשטחי ישראל. ואכן, לאחר שנים רבות של חיפושים, לצד נפילות למשקיעים בבורסה בתחום, נמצאו מאגרי גז טבעי משמעותיים בחופי ישראל. כ-500 קידוחי נפט וגז קטנים קיימים כבר משנות ה-1950, אך אין להשוותם לשדות שנמצאו עם תחילת האלף החדש. הכמויות שהתגלו לאחרונה היו כל כך עצומות, שעיתוני עסקים אמריקניים כמו ה"וול-סטריט ג'ורנל" הרשו לעצמם לקרוא לישראל "מעצמת אנרגיה".
האמת היא שעדיין איננו מגיעים לקרסוליהן של המעצמות הגדולות דוגמת ארה"ב, רוסיה וערב הסעודית, המפיקות כ-10 עד 12 מיליון חביות נפט ביום. אך כמויות הגז הטבעי, הנפט ופצלי השמן שברשותנו בהחלט יכולים להביא אותנו למקום נכבד ביותר בדירוג העולמי, אף מעל נורווגיה, קנדה ועירק המפיקות כ-3 מיליון חביות ביום.
אלא שבעיות יכולות לצוץ בדרך, שעלולות להביא לאי-הגשמת פוטנציאל כביר זה. בראש רשימת הבעיות נמצאת הכנה מקצועית בלתי מספיקה לקראת תהליך הייצור כולו. התהליך הוא מסובך ביותר - מרגע המציאה, דרך שלב הקידוח ועד לאספקה באמצעות רשת מסועפת ביותר של צינורות, משאבות ועוד. מהנדסי מכונות ומהנדסים כימיים ואזרחיים טובים אינם חסרים לנו בארץ, אך הידע שלהם בתחום הנדסת הפטרוליום שואף לאפס. עובדה זו מדאיגה גם את משרד התשתיות, האנרגיה והמים של מדינת ישראל, מה שמביא אותו להציע מלגות נכבדות מאוד לסטודנטים שיפנו להתמחות לכיוון זה. עם זאת, הקניית הידע עלולה להימשך מספר שנים, והבוגרים הצעירים בקלות יכולים לטעות.
דוגמה לטעות קריטית היא ההתנהלות בקידוח מארי-בי ב-2012. עקב התערערות המצב הביטחוני בסיני במהלך 2011, החלו גורמים בראשות "האחים המוסלמים" לחבל בהזרמת הגז ממצרים, עד שזו הופסקה לחלוטין במארס 2012. מפעילי הקידוח מארי-בי ראו בכך הזדמנות טובה לפתוח את ברז הזרמת הגז כדי להגיע להספקים גבוהים יותר, מה שגרם לקריסה גאולוגית מוחלטת של הקידוח עד שלא ניתן להשתמש בו אף כמאגר לעתודות גז. לכן, חשוב מאוד למצוא מומחים עולמיים, וכאלה, גם מבני עמנו, פזורים ברחבי התבל, ולמשוך אותם לתחום על-ידי מתן תנאים טובים. זאת, על-מנת שיוכלו לחסוך מאיתנו לפחות מעט מטעויות העבר.
שתי בעיות חשובות נוספות השזורות זו בזו עלולות לנבוע ממיסוי לא נכון ומחוסר שקיפות כלפי האזרחים מצד הממשלה והחברות הקודחות. צריך להיות ברור לממשלת ישראל כי המשאב הטבעי שייך לאזרח הישראלי, ולכן הוא בתורו זכאי לתגמול כלשהו ממשק הגז הטבעי והנפט. בין 2004 ל-2012 המעבר לשימוש בגז טבעי על פני דלקים אחרים הביא למשק הישראלי חיסכון של כ-22 מיליארד ש"ח, כשעיקר השינוי חל בייצור החשמל. השמחה והצהלה היו כה מעוורות, עד שהחלופה של האנרגיה הגרעינית שניסו לקדמה הוזנחה לעת עתה למרות יתרונותיה, ביניהם היותה "אנרגיה נקייה" וכמובן העלות של הפקת החשמל ממנה הנמוכה בהרבה מזו של הפקתו מפחם ואף מגז.
עם זאת, לא זכור לי שהמיסים הורדו או שהמדינה יצאה מהגירעון התקציבי. החיסכון העתידי הצפוי אף גדול מהקודם, ופה ההזדמנות להטיל מיסים בצורה נכונה, כראוי למדינה הדואגת לרווחת אזרחיה.
כלומר, יש לדאוג מצד אחד לכך שהמיסים המוטלים על החברות הקודחות אינם גורמים להן הפסדים, אך מצד שני על ממשלת ישראל לא להיכנע לתנאים שמציבות חברות ענק אלו ולא להסכים למיסים נמוכים. בנוסף, נכון להיום יש הבטחות מצד הממשלה להפנות את הרווחים מהגז למשרד החינוך והתרבות, מה שמעלה את השאלה מדוע תקציבי משרדים אלה דווקא קוצצו לאחרונה.
על הממשלה ותעשיית הגז והנפט להפיק לקחים מנסיונן של מדינות אחרות וליידע את הציבור האכפתי הישראלי בכל האספקטים של התהליך - החל מן ההשלכות הסביבתיות שעלולות להיות לקידוחים, דרך המידע הגאולוגי הקיים על העתודות שנמצאו בשטח ישראל, ועד לרווחים הצפויים ואלה שכבר מופקים מהמשאבים. גם בעיות שצצות בדרך, כמו המחסור במומחי פטרוליום בארץ, בעיה שהממשלה מודעת לה ואינה משתפת בה את הציבור, אמורות להיות מונחות בפני הציבור הישראלי. בעצם, עד גילוי הגז הטבעי בישראל, היו פצלי השמן משאב האנרגיה המאובן העיקרי בארץ, וזאת בזכות המרבצים הקיימים במספר אתרים בארץ. עם כל המורכבות של הפקת אנרגיה מפצלי שמן, לא כל כך בקלות יוותרו על משאב אנרגיה זה, במיוחד לאחר שהממשלה פרסמה מכרזים והקימה חברות שאמורות לטפל בתחום זה.
חשוב להדגיש כי למרות האינפלציה שלאותותיה אנו נחשפים בקניית מזון במכולת, מתחילת 2005 התחזק השקל הישראלי בכ-25 אחוז. אין אח ורע בעולם למגמה זו בשום מטבע בעולם. התחזקות נוספת בעקבות התייעלות אנרגטית היא ממש בפתח. רק חשוב לא להיות שאננים ולפעול נכון.
