נושא היטל השבחה הוא רב השפעה על הציבור, ובכלל זה ההתיישבות החקלאית - ובעיקר חברי האגודות המחזיקים בנחלתם כבני-רשות (בטעות, הכינוי השגור הוא ברי-רשות -שגיאה בעברית שחדרה, למרבה הצער, גם לפסקי דין. להבהיר, הרבים של "בר רשות" הם "בני רשות"). לגופו של עניין, היטל השבחה מוטל על "בעלים", ו"בעל" מוגדר בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה כדלקמן:
"בעל" - לרבות חוכר לדורות כאמור בחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969.
אין זכר בחוק להכללת "בני רשות" במסגרת החייבים בהיטל השבחה.
יובהר ויודגש כי המדיניות הראויה של הטלת היטלים וקביעת מיסים למיניהם היא שכל היטל וכל חיוב יגובה בחוק ברור המהווה בסיס לדרישת החיוב, וכשאין בסיס כזה - הרשות הציבורית לא תטיל היטלים ולא תגבה מיסים.
ואכן, השופט
רון סוקול מבית משפט השלום בחיפה קבע בפסק דין מנומק כבר בשנת 2003 כי בני רשות פטורים מתשלום היטל השבחה, וזאת לאור העובדה כי בחוק נכללים כמי שחייבים בהיטל השבחה - בעלים וחוכרים לדורות בלבד. מדובר בע"א 307/02
בלוך עוזי ושפרה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון, בית משפט השלום בחיפה, שופט: רון סוקול, לא פורסם ומובא להלן בשלמות.
להלן ציטוט רלוונטי מפסק הדין:
סעיף 30
"לאור האמור ניתן לקבוע כי אין להרחיב את המונחים בעלים וחוכר לדורות גם על מי שאינו בעל זכויות שכאלו. המחוקק בחר לצמצם את מעגל החייבים ולהשאיר את ההתחשבנויות הפנימיות לצדדים עצמם".
סעיף 36
"מכל האמור לעיל מתחייבת המסקנה כי המערערים אינם חייבים בתשלום ההיטל על-פי התוספת. כמובן שהוועדה יכולה לדרוש את תשלום ההיטל ממי שהיא סבורה כי הינו החייב על-פי התוספת בין אם יהיה זה המינהל ובין אם תהא זו האגודה".
על פסק דין זה הוגש ערעור - ע"א 2152/04 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון נגד בלוך עוזי ושפרה, שופטים:
יצחק עמית - אב"ד,
יוסף אלרון,
יעל וילנר.
להלן ציטוט מפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, דברי יצחק עמית:
"השאלה שניצבה בפני ערכאת הערעור:
האם חייב בר-רשות, חבר אגודה חקלאית, בתשלום היטל השבחה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה? על כך נסב הערעור שבפנינו על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט סוקול) מיום 8.12.2003."
בית המשפט הסתמך בפסק דינו על הוראה ברורה הקובעת הסדר מיוחד המעביר את החבות בהיטל השבחה אל מינהל מקרקעי ישראל על-פי הסכם שבינו לבין הרשויות המקומיות.
הוראה זו, שב"כ המערערת התעלמה ממנה לחלוטין בערעור ובעיקרי הטיעון, קובעת הסדר מיוחד, אשר מעביר את החבות בהיטל השבחה אל מינהל מקרקעי ישראל, על-פי הסכם בינו לבין הרשויות המקומיות.
על-פי ההסכם, המינהל מעביר לרשויות המקומיות תשלום בשיעור של 10% מהתקבולים השנתיים שהוא גובה בתחום שיפוטן.
הוראה מיוחדת זו, דוחה את ההוראה הכללית שבסעיף 2 לתוספת, ואם נטיל על המשיבים חובת תשלום היטל השבחה, נמצאנו מעשירים את קופת הוועדה המקומית פעמיים: פעם בתשלום היטל השבחה ופעם בדרך של קבלת תשלומים מהמינהל.
גם לאחר החלטה בערעור זה, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (השומרון) לא שקטה, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון - רע"א 725/05
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון נ' עוזי ושפרה בלוך ואח'. ישבו בדין השופטים:
עדנה ארבל,
חנן מלצר ו
עוזי פוגלמן, ורשמו פסק דין בן 34 עמודים.
עיקר ההחלטה היא כדלקמן:
- מעמדם של בני רשות במקרקעין המנוהלים על-ידי מנהל מקרקעי ישראל לא מוסדר בחוק.
- אף על-פי כן, מתוך שיקולים שאינם יכולים להיות מעוגנים בחוק - חויבו המשיבים שהם אינם בעלים ואינם חוכרים לדורות - בתשלום היטל השבחה.
האם מעתה כל בר רשות יחויב בהיטל השבחה בכל עת בה יושבחו המקרקעין שברשותו?
התשובה לכך היא: כן, אף על-פי שמעמדם של בני רשות טרם הוסדר בחוק, וזאת עד להסדרת המעמד של בני רשות, או עד לפסיקה אחרת, המושתתת על החוקים הקיימים, שתתקבל על-יד"י בית המשפט העליון.
