הציבור הישראלי הרחב אינו רוחש כבוד מיוחד לעיתונאות ולעיתונאים שהידרדרו לרמת דיווח "צהובה" ובעיקר נוטים לתמוך ולטפח את מי שמצוי בצד השמאלי של המפה הפוליטית. טענה נוספת הגורמת ליחס המזלזל נובעת מן התחושה שרבים מהעיתונאים התנתקו מהעיסוק המקצועי ברמה הראויה כשהם מערבבים בין עובדות לדעות ולא מרבים לעסוק באימות המידע - מתוך זדון או פשוט כתוצאה מאי הבנת יסודות העיסוק התקשורתי. לכל אלה ראוי ללמוד שעור מאלף ממעשה שהיה לענק הרוח החכם - הפילוסוף היווני סוקרטס.
ללמוד ואולי גם להתחיל לעבוד לפי מוסר ההשכל של הסיפור.
יום אחד הגיע אל סוקרטס מכר נסער ושאל בהתרגשות: "אתה יודע מה שמעתי על דיוגנס?"
"לפני שאתה מספר לי", הגיב סוקרטס בדרכו הפילוסופית "אני רוצה לבחון אותך במבחן קטן שאני מכנה 'מבחן המסנן המשולש' כדי שנוכל לסנן את הסיפור שאתה רוצה להביא לידיעתי. במסגרת זו המסנן הראשון שלי הוא "האמת". האם אתה בטוח לחלוטין שמה שאתה עומד לספר לי הוא אמת?"
"לא," השיב האיש "למעשה רק עכשיו שמעתי את הדברים ועדיין לא בדקתי אותם."
"בסדר," אמר סוקרטס, "אם כך אתה לא באמת יודע אם מה שאתה רוצה לספר לי נכון או לא".
"אתה צודק" השיב המכר בהתפעלות.
"עכשיו ננסה את המסנן השני, המסנן של "הטוב". האם מה שאתה עומד לספר לי על דיוגנס הוא משהו טוב?"
"לא" הגיב בן השיח. "להפך".
"אם כך", המשיך סוקרטס, "אתה רוצה לספר לי על דיוגנס משהו שעשוי להיות רע, למרות שאתה לא בטוח שהדבר נכון".
המכר הנבוך משך בכתפיו בתמיהה אך לפני שיכול היה למצוא מענה הולם לשאלות הממוקדות המשיך סוקרטס ואמר: "אתה עדיין יכול לעבור את המבחן, כי עדיין קיים המסנן השלישי, שאני קורא לו מסנן "השימושיות". האם מה שאתה רוצה לספר לי על דיוגנס יהיה שימושי לי?"
"לא, לא באמת", הגיב האיש.
"ובכן" סיכם סוקרטס, "אם מה שאתה רוצה לספר לי הוא לא נכון ולא טוב ואפילו לא שימושי, למה לך בכלל לספר את זה לי או למישהו אחר?".
עד כאן הסיפור. אם להשליך ממנו על השיטות הנהוגות כיום בתקשורת לגבי אימות המידע וסינונו לפני הפרסום, נראה לי כי עורכי חדשות רבים וחלק גדול מן העיתונאים אפילו לא שמעו את שמו של סוקרטס.