הכתבה בערוץ 10 על הזרם הדתי בצבא, שמגיע אף לפיקוד העליון, הייתה מרתקת. אבל אל לנו לשכוח, שגם אם היהדות מעמידה את האלוהים שלנו מול האלוהים של האויב, הבא להשמידנו - עדיין האלוהים שלנו הוא אלוהי השלום, בניגוד לאויב האיסלאמי שמאמין בהשמדת כל מי שלא מוכן לקבל עליו את אללה.
התפילה שלנו אומרת בפירוש: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל. כלומר שאיפתו של העם היהודי היא לשלום ולא להשתלטות על דת אחרת. מצוות הגר הם מצוות מחמירות ביהדות. בכל מקום שהיהודים היו בגולה הם ניסו להשתלב בחברה ולתרום לה ולא להשתלט ולהזיק.
טוב להודות לה' ולהלל לשמך עליון - אומרת אמו של החייל החטוף בתפילה ההמונית לשלום בנה ורומזת שאלוהים תמיד צודק! בניגוד לאיסלאם שם שולטת הנקמה כתגובה על כל מעשה כזה - ביהדות הנקמה היא לא העיקר. ממש כמו שהיהודים בגולה לא היוו איום על החברה הזרה, כך גם בצבא אין לחשוש מהשפעה שלילית כלשהי שם.
פרשת הנערים החטופים לימדה אותנו פרק חשוב על הציבור הדתי בארץ. על האמונה שלו החזקה. אמו של הנער החטוף שאמרה שגם אם תפילת ההמונים לא תתקבל - אין להטיל את האשמה על אלוהים, ריגשה את כל המדינה. אין ספק שפרשת הנערים החטופים באה לעורר את רגשות הסולידריות של העם היהודי היושב בציון.
שימו לב מה שרו המתפללים לשלום הנערים החטופים: "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד". ממש כמו שהאם מאמינה שגם כשבנה מת, היא יודעת שעדיין צריך להודות לאלוהים וזה לא סותר את קיומו של אלוהים.
