דומה שעיריית ת"א זכאית ל"פרס הטמטום" על מיפעלותיה בתחום התחבורה. ברשימה זו אני רוצה להתייחס לאוטובוסים ולאופנים. כשאני מתייחס לאוטובוסים אני מתחיל בהתייחסות לתחנות האוטובוסים.
האם שמתם לב שבשנים האחרונות תחנות האוטובוס הפכו בעיקר לתחנות פרסום? חלילה, עיני לא צרה בהפרטות כדאיות אבל לא על חשבון הפונקנציה של התחנות - מקום ישיבה לנוסעים הממתינים. אם בעבר יכלו לשבת לפחות שלוש אנשים, כיום יש ספסלים שחלקם בעלי מחיצות המקשות על היושבים. חומר הספסל הוא מתכתי, ואינו מתאים בעיקר לחורף. פשוט קר לישבנים על חומר קר שכזה. מהו ההיגיון בו? ומבחינת המקום, מדוע אין הספל פרוס לאורך כל התחנה? מדוע לא לאפשר ליותר משלושה אנשים לשבת? ואם יושבים, האם יש התאמה לגג התחנה לשמש הקופחת ולגשם בחורף? מדוע לא לעשות גג שיכסה היטב את התחנה? הרי הגשם חודר לתחנות, והשמש קופחת (אולי יש מקום לגג מתכוונן לשמש)?
אולם מדובר באוטובוסים. לא מזמן הושק אוטובוס מס' 1 מפ"ת עד לבת ים. זמן הנסיעה מתקצר. מדוע הוא מתקצר? כי הנהג לא עסוק כמו בכל שאר הקווים במתן עודף, הטענת רב קו, ותשובות לשאלות נוסעים. היכן נשמע כדבר הזה שנהג אוטובוס יהיה גם כרטיסן? וגם מודיעין 144? מה שפועל כבר שנים באירופה, צריך לפעול גם בארץ. יש להפוך את מודל קו 1 למודל כללי. רק זה יקצר את משך הנסיעה. כמובן שיש לעשות עוד. למשל לחלק גזרים נוספים לבעלי רכב כדי שיעדיפו את התחבורה הציבורית. גזרים יותר משכנעים משוטים. גם הרשת יכולה לעזור להסעות פרטיות, כדי שלא ימצא אדם אחד ברכב ברמזור ליד אדם אחד ברכב שני.
נגיע לטמטום. מיהו האידיוט שאפשר את נסיעות האופנים על המדרכות? מדוע טמטום? כי כדי לעלות לאוטובוס צריך לחצות ולעיתים בריצה מבוהלת את מסלול האופנים. במו עיני ראיתי רוכב אופנים הנוסע על המדרכה מפיל נוסעת שירדה מהאוטובוס. העניין חמור במיוחד כי העירייה מעודדת נסיעות אופנים. המדרכה הופכת לסיוט להולכי הרגל. כי לא מעטים מרוכבי האופנים נוסעים בשני הכיוונים ובמהירות...
ניקח לדוגמה את רחוב אבן גבירול. המדרכה בחלקה מופקעת לטובת בתי קפה. כמובן שאני בעד בתי קפה, אבל לא בצורה הקיימת שבה הם משאירים רווח בין בית הקפה לכסאות הקרובים אליו, מה שהופך את הרווח הצר למעבר בעיקר למלצרים ובכך הופך חלק יותר גדול מהשטח הראוי של שטח המדרכה לשטח בית הקפה. נוסיף לכך את מסלולי האופנים, ולהולכי הרגל, אין הרבה שטח להלך בו.
ועוד לא ציינתי שנושא הקורקינטים והאופניים החשמליים לא הוסדר בחוק, מה שאומר שמדובר בעבריינות באישור או העלמת עיין של הרשויות השונות. יש להדגיש שכלי רכב אלו מהירים יחסית מאופנים רגילים. ידוע כבר על מאות פצועים בשנה מאופנים וקורקינטים. זו שאלה של זמן מתי יהיה ההרוג הראשון, כנראה קשיש שיופל, ישבור את ירכו וימות מכך.
אז מה צריך לעשות? אם יש משטרה לתנועה בכביש, מדוע אין משטרה או פיקוח עירוני לגבי נסיעת רוכבי האופנים? היה מקום לשנות את מבנה המדרכות כך שהאופנים ייסעו במסלול ניפרד שיכלול תמרורים ופיקוח על נסיעתם, כולל תמרורי הזהרה עם מפגשי תחנות אוטובוס.
הבעיה בישום זה שבדמוקרטיה הרוב היא הקבוצה הכי חלשה לעומת קבוצות אינטרס וגם נוכח יחסי הציבור של הרכיבה על האופנים בת"א.