לאחרונה, הודיעו
שר הרווחה ושר האוצר על שינוי משמעותי בעיסוקים המזכים במענק עבודה מועדפת, ועוררו בכך סערה ציבורית – אך הבעיה האמיתית עמוקה בהרבה משינוי זה או אחר:
עצם הרעיון שהמדינה אמורה להנדס את הכלכלה באמצעות סיבסוד העסקה בתחומים ספציפיים, הינו שגוי מיסודו ויוצר עיוותים מזיקים.
בהיעדר מענק זה, ייתכן שהחברות המעוניינות להעסיק אנשים בעיסוקים המדוברים היו נאלצות לשלם להם שכר גבוה יותר על-מנת שיסכימו לעבוד, וייתכן גם שמחסור בעובדים היה יוצר התקדמות טכנולוגית מייעלת שמשמעותה ביטול הצורך בעובדים בחלק מעיסוקים אלו כלל. ההתערבות הממשלתית מונעת אפשרויות אלו, ובעצם מכריחה את כלל הציבור לסבסד עובדים למעסיקים מסוימים – ומכאן, גם השחיתות אינה רחוקה...
הדרך לעודד צעירים לפנות לשוק העבודה היא פשוט לצמצם, עד כדי ביטול מלא בהדרגה, כל קיצבה המאפשרת בטלנות, ובמקביל להפחית את נטל המס של הביטוח הלאומי המיועד היום למימון הקיצבאות.
הגיוני להניח שבהיעדר דמי אבטלה, הבטחת הכנסה וקיצבאות ילדים (בטח אחרי הילד השלישי) ישראלים רבים יעמדו בתור לעבודות המובצעות כיום בידי
עובדים זרים. הצורך בעובדים זרים כמובן לא ייעלם לגמרי, אך גם אין שום הגיון להציב מטרה שכזו: עובדים זרים במספר זה או אחר קיימים ברוב מדינות העולם, ותורמים בעבודתם הן לכלכלת מדינת המוצא, והן לכלכלת המדינה המארחת.
הבעיה הנוספת, והחמורה לא פחות, היא בעצם התניית קבלת גמול נוסף, מעבר לשכר הזניח המשולם בזמן אמת והמענק הקטן מיד אחריו, עבור שירות צבאי חובה (הארוך בעולם, למעט
קוריאה הצפונית) בביצוע עבודה נוספת כלשהי. האם שני חברים לפלוגה – אחד שבחר לאחר השיחרור להיות פועל חקלאות, ואחר שבחר להיות מלצר – אינם זכאים לתגמול זהה עבור שירותם הצבאי?
בעיה דומה לכך מתקיימת גם בהקשר ל"פיקדון" – סכום כסף לו זכאי חייל משוחרר למימון הוצאות ספציפיות, אחרת ייאלץ לחכות לכסף במשך חמש שנים. מכל בחינה מעשית, מדובר בהלנת שכר גם במקרה זה, עיוות הכלכלה: ה"פיקדון" מעודד פתיחת עסק על-פני עבודה כשכיר, מה שמעודד גם אנשים שאינם כשירים לניהול עסק לנסות את מזלם, ולהיכשל; חתונה על-פני חיים כידועים בציבור, מה שמפרנס באופן מלאכותי תעשיית ארועים מנופחת; לימודים אקדמאיים או הכשרה מקצועית על-פני הצטרפות מיידית לשוק העבודה, מה שתורם ל
אינפלציית תארים, ולמעשה מתנגש באופן ישיר עם המטרה המוצהרת של מענק עבודה מועדפת, לפוליטיקאים הפתרונים...; ורכישת דירה על-פני שכירתה, מה שבאופן כללי תורם לעליית מחירי הנדל"ן, ובהינתן רמת המחירים הקיימת בשוק, מהווה בעיקר בדיחה צינית על חשבונם של הצעירים.
הדרישה הנכונה כלכלית והראויה אזרחית אינה לשמר את רשימת העיסוקים הקיימת לעבודה מועדפת, או לבצע שינוי זה או אחר בה; היא גם אינה לשמר או לשנות באופן זה או אחר את ההוצאות המותרות למימוש ה"פיקדון" – אלא לבטל באופן מוחלט את מענק עבודה מועדפת וה"פיקדון", ולהפנות כסף זה, במלואו, לתשלום ישיר לחיילים בשכר בזמן אמת ובמענק השיחרור. מדובר במאות מיליוני ש"ח, היכולים לשפר משמעותית את רמת חייהם של הצעירים בישראל, ואף לצמצם את בעיית העריקות בצבא.