הדלת ממול - הוא החמישי מבין מחזותיו של פאבריס רוז'ה לאקאן, הזוכים להצלחה מאז סיים את לימודיו ב-NYU, ועלה השנה בהצלחה בפאריס. זכינו לחוש את הטעם של קומדיה משובחת מהי, הודות להפקת החאן הירושלמי, בתרגום הקולח של דניאלה ומנחם כרמי, ולבימוי הנפלא רב הדקויות ועושר ההבעות בבימויו של ארז שפריר את צמד השחקנים המרהיב, כרמל מסילתי-קפלן ולירון ברנס. ימי הקומדיה היו בשיאם בתור הזהב של יוון, עם הקומדיות של אריסטפנס. בהמשך - ה"קומדיה דל-ארטה" האיטלקית הטביעה את חותמה לנצח על הרפרטואר של כל תיאטרון, וכך גם הקומדיות הצרפתיות הנודעות מאז ימי הרוקוקו. בשנים האחרונות, באין מחזאים דרמטיים צרפתים שנחרטו בזכרון, כמו שהתנדפו כל שטחי האמנות מעיר האורות ועברו לניו-יורק, החלו לבהוק כמה מחזאים כותבי קומדיות ששבו להצחינקנו ולענגנו כבימים הטובים. אחרי "אמנות" של יסמין ראזה ושאר מחזותיה, עולה כוכב צעיר וחדש הזורח ומאיר את בימות פאריס בקומדיות מרנינות. פאבריס רוזה לאקאן (צרפת 1966) מצליח בטקסטים שנונים, שאינם יורדים לרובד הנמוך אך מרטיטים את בלוטות הצחוק של כולם, למנף את הקומדיה הצרפתית לימי זוהרה. זוג הגר באותה קומה, דלת מול דלת; היא פסיכולוגית והוא איש מכירות, במקרה הזה - מפרסם את היוגורט יופלה, נתקלים זה בזה, ובכל התקלות גם רבים ומתווכחים. נשאלת השאלה: מדוע כשאשה כמהה ליצור קשר של אהבה, וגבר נאה חושק גם הוא בחום אמיתי, ולא בפטפוט ולהג של נערות הבאות בגפן לבארים, מדוע היא נוקטת בשיטת הטחת ניתוחים פסיכולוגיים על כל משפט שהוא אומר? מדוע להעליב ולגרום להתלהטות על לא דבר? אמנם הניתוחים הפסיכולוגים מאוד מבוססים ומדויקים (אך מצחיקים), בשל היות המחזאי נכדו של פסיכואנליטיקן נודע, ממנו שאב את הידע. ומכאן היכולת של השכנה המצודדת והיפה להכות בלשונה את הגבר התמיר והמסוקס שניצב מולה. אך מדוע היא נוהגת כפי שהיא נוהגת בעבודתה, כאילו שכל מי שניצב מולה הוא פציינט? הרי השכן אינו פציינט שלה, מה גם, שהיא אפילו כן נמשכת אליו, אבל הרגל הופך לטבע שני, ומחבל ביכולת היווצרות הקשר זמן רב. מזל שהטבע והאינטרנט מעורבים בנושא, ולאחר חיפושים מייגעים עם תוצאות עלובות באתרי חיפוש בני זוג - השניים משילים את כל מנגנוני ההגנה ועוטפים איש את רעותו ברגש ותשוקה.בכך, התשוקה לאהבה - מנצחת. משחקם של שני חברי האנסמבל הקבועים של תיאטרון החאן הירושלמי נכנס היישר ללב הצופים. הם כה טבעיים, הדיאלוגים כה חכמים ומתובלים כהלכה, במשפטים קצרים וחודרים, שהזמן עובר ביעף, תוך צחוקים המפרקים מלב הצופה כל מתח ודאגה שהיו שם קודם בואו להצגה. ובל נתעלם מעושר תנועותיהם והבעותיהם, שהבימאי ארז שפריר - קומיקאי מופלא בזכות עצמו וזוכה פרס התיאטרון על משחקו ב"החולה מהדומה" בחאן, ידע למסוך במשחקם של הצמד היפה והמוכשר. ברקע מצויה התפאורה החכמה של לילי בן נחשון, עם מוזיקה שעיצב איתמר גרוס, תלבושות נעימות של אלינור זילברמן ועריכת התרגום של דורי פרנס הפנומן. עוד הצלחה בשרשרת ההצלחות התיאטרליות של החאן הירושלמי. ולקהל - תענוג רווי.