לא מאמינים לנתניהו

לאחרונה הגיע המתח בין ירושלים לרמאללה לשיא, במקביל לעליית המתח בין ירושלים לוושינגטון, ומאוד ייתכן שזה אינו מקרי. מכאן, בנימין נתניהו מגנה את מכתב התנחומים של מחמוד עבאס למשפחת המתנקש שניסה לרצוח את יהודה גליק, ומשם ממטיר עליו נשיא ארה"ב גידופים שייכנסו להיסטוריה תחת הכותרת "חרא של תרנגולת". הוסיפו על זה התקדמות של שלב אחד מני רבים לקראת אישור בניית גבעת המטוס, הודעה על בניית 2,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון, הבטחה לפתח שם תשתיות ולסלול כבישים וכמה הצהרות נאמנות נוספות לירושלים, בירת ישראל, ותבינו - מדוע לאחרונה השמאל תוקף את נתניהו בפראות כזאת, לאחר תקופה ארוכה בה השליך את יהבו על בעל הצהרת בר-אילן, מאמץ חזון "שתי המדינות". פתאום, נתניהו אינו מחמיץ הזדמנות להאשים את אבו-מאזן באחריות לטרור העממי ולמהומות בירושלים, אותו אדם שאך אתמול, ובעצם גם היום, הוא מבקש למנותו כמשגיח על כשרות הסדרי הביטחון וחומרי הבנייה בעזה. במו"מ שהתנהל בהשגחת קרי, כבר הספיק נתניהו לוותר על בקעת הירדן והסתפק בנוכחות צה"לית כלשהי על הנהר. מה קרה, שלפתע גילה את סכנת המנהרות שתיחפרנה מקלקיליה שבמדינת פלשתין אל תוך כפר סבא? ומדוע בנאומו באו"ם שכח להזכיר את 'שתי המדינות'? לכאורה, על כל אלה הייתה השמחה צריכה להיות שרויה באוהלי הימין, ולא היא. מדוע אין מקבלים שם בזרועות פתוחות את "הבן האובד" ששב אל חיק המולדת השלמה? התשובה היא - מפני שלא מאמינים לו, ודי לקרוא את מה שכתב פובליציסט רציני ונחשב, בן-דרור ימיני, בידיעות אחרונות מן ה-30.10.14, כדי להבין, מדוע. אני מצטט: "...מועצת יש"ע מתלוננת שהבנייה מוקפאת. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעה על ירידה בבנייה מעבר לקו הירוק. וחשוב מכך, התשובה של נתניהו לטיוטה של קרי הייתה חיובית בעיקרה. זה היה אבו-מאזן שהגיב בסרבנות מוחלטת". כאן אני מפסיק לרגע את הציטוט כדי להסביר. בטיוטה הזאת של קרי נקודת המוצא היא "גבולות 67'", ודווקא בנקודה המרכזית הזאת, שעליה התכסח בעבר עם אובמה בקול רעש גדול, נתניהו נשבר וכך נפל קו ההגנה האחרון בחומה המדינית העלובה שניסה להעמיד בגדר 'תוכנית שתי המדינות' שלו. ושלא נטעה, זה היה רק לפני שבועות מספר, לא באיזה עבר רחוק. ימיני ממשיך וכותב (אני מצטט): "(ב) הכרזות על התחלות בנייה מדובר יותר בהצהרות ופחות במעשים... ושוכחים שמדובר, למשל, בשכונה כמו רמת שלמה, שגם לפי תוכנית קלינטון תהיה בתוך ישראל... (ל) נתניהו נכונות לנסיגה מ-90% מהשטחים... בהתחשב בעובדה שמדובר בראש הליכוד, הפשרות שהציג נתניהו הן היסטוריות" (סוף ציטוט). בן-דרור שואל: אם כן - מדוע מגויס הממשל האמריקני לדה-לגיטימציה ולמתקפות בלתי פוסקות לגופו של נתניהו? - שואל ואינו עונה, ואנו נענה כאן במקומו: מפני שגם הממשל האמריקני, כמו הימין בארץ, אינו מאמין לו. שאלת אמינותו של נתניהו חורגת מרשות היחיד שלו בגלל השלכותיה הציבוריות, ובין היתר - סיכוייו של נתניהו, והליכוד, בבחירות הבאות, שיש אומרים שאינן רחוקות. הכיוון הסתמן היטב כבר בבחירות האחרונות שבהן הפסיד הליכוד וכיסאו של נתניהו ניצל רק הודות לתרגיל המוצלח של התחברות למפלגתו של ליברמן, אשר הפעם לא יחזור על עצמו. בשעתו, הבטיחו בליכוד לחקור את סיבות הכישלון כדי להפיק לקחים, לא חקרו, ובכל זאת מסקנה אחת גלויה לעין: נתניהו איבד הרבה קולות מן הימין בגלל נאום (ומדיניות) 'שתי המדינות', שלעומת זאת הביא לו מעט מאוד קולות, אם בכלל, מן השמאל. למה? בגלל חוסר אמון וגם בגלל שנאה אישית, בלתי רציונאלית, אפשר לומר שנאת-חינם, שהשמאל האידיאולוגי רוחש לו למן היום הראשון. וכך נפל נתניהו, ועימו הליכוד, בין שני כסאות: הימין עזב והשמאל לא בא. מאז ועד היום ביצע נתניהו עוד כמה זיגזגים, שללא ספק החמירו עוד את הבעיה האלקטוראלית שלו. כבר בכנסת הזו, אם סופרים ביחד את כל הח"כים הדוגלים במדינה פלשתינית, יש רוב לשמאל, בעוד אשר לכל הדעות בציבור, בדעת הקהל, הימין הולך ומתחזק. בבחירות הבאות, גם אם 'הבית היהודי' ימלא את כל הציפיות ויתחזק מאוד, אין סיכוי שיתפוס את מקומו של הליכוד. לכן, כל היחלשות של הליכוד בהכרח תחליש את המחנה הלאומי כולו ועלולה להוביל לאסון הלאומי של ניצחון השמאל בבחירות הבאות. לו היה לליכוד מבחר משכנע של מועמדים לראשות הממשלה בצד נתניהו, הפתרון המתבקש היה העמדת אישיות מתאימה אחרת בראשו. אלא, שאין בליכוד היום דמות המסוגלת להחליף את נתניהו כמנהיג. יוצא, שנתניהו, במעלותיו ובחסרונותיו, מחזיק בידיו את גורלו של המחנה הלאומי כולו, ומשימתו המתבקשת היא להחזיר מהר ככל האפשר את קולות הימין שברחו ממפלגתו עקב בגידתו במצעה ובערכיה, להשתדל לעשות את הבלתי אפשרי כמעט: להחזיר אמינות שאבדה. יש כוחות חיצוניים העשויים לעזור לו, כמו ההקצנה האיסלאמיסטית המטורפת באזור שפוקחת את עיני העם, הסרת מסיכות המתינות המזויפת באש"ף, בפתח וברש"פ, חמאס מוכה ומבודד, התעצמותה הצבאית והכלכלית של ישראל, ובין היתר בתחום האנרגיה, המים, ההיי-טק והמצאות צבאיות מהפכניות. גם בזירה הבינלאומית ישראל אינה מבודדת כפי שהשמאל אוהב להציג. יש לנתניהו הכלים לעמוד בלחצים ולהציג את עצמו בפני הציבור, לשם שינוי, כמנהיג בעל יושרה שאינו אומר לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע, מפני שבין כך אין לו כוונה לקיים. אם יש לנתניהו יועצים נאמנים, זה מה שהם צריכים לייעץ לו: עשה הכל להחזיר לעצמך את האמינות!