קידום מכירות - באמצעות עיתונים חינם
לאורכה ולרוחבה של ישראל - אנו נתקלים בדוכני מכירות וקידום עיתונים, ע"י חלוקת עיתונים חינם לצורך התרשמות, כדי להחתים את הקורא על
עיתון למשך שנה. במסגרת זו, אפשר גם לקבל עיתון לתקופה של חודש במתנה, או לחתום ולקבל בונוס בצורת ספרים, תלושים ותרגילי הפצה דומים באמצעות הטלפון או תקשורת אחרת.
חלוקת עיתונים חינם בכנסים ואירועים
תופעה מקובלת לקידום ושכנוע, הוא חלוקת עיתונים בחינם בכנסים גדולים בבתי-מלון או אולמות הרצאות, כמו כנסים של עורכי דין, רופאים, רואי חשבון, ועדים למיניהם, והשתלמויות של עובדי עיריות וגמלאים. כמובן, שמדובר בחינמונים חד-פעמיים, אבל הצטברות האירועים והכנסים, הופכים את המתנות לחינמונים.
עיתונות עברית בבעלות ישראלית
הוויכוח הענייני צריך להתרכז לא רק בחינמונים, אלא באישור הפצת עיתון בישראל רק לבעלי אזרחות ישראלית שמחזיק לפחות ב-51% מבעלות העיתון.
ואז אם ירצה להפוך אותו לחינמון - יבורך וכן יהי.
מתן חופש להעברת בעלות על עיתונים, כלי תקשורת אלקטרוניים, אתרי אינטרנט, לאזרחים זרים, תחסל מחד את העיתונות העברית הקיימת ומאידך-גיסא, תותיר אותנו עם כל ההשלכות השליליות, ביניהן ביטחוניות.
עיתונות עברית במיטבה - רק בבעלות ישראלית
אין ספק, שהזרז להצעת החוק, הוא החינמון
ישראל היום - (המחולק חינם) ומעתה גם בסופי שבוע. העובדה ששלושת העיתונים הגדולים (ידיעות, מעריב, הארץ) - אינטרסנטים בעניין, אינה צריכה להמעיט ולפגוע באינטרס החיוני, החשוב, של מדינה ריבונית דמוקרטית, השואפת לעיתונות חופשית, עצמאית ומקורית. השארת הפרצה בחוק לפיה אזרחים זרים יכולים לקנות ו/או לייסד עיתונות בישראל בתשלום או בחינם - תביא מחד לקריסה וחיסול העיתונות העברית ומאידך-גיסא, לחדירה מסוכנת של אלמנטים זרים, בעלי תכנים, תוכניות, מטרות זרות לחברה הישראלית.
אסור להוציא, מכלל אפשרות, גם חדירה של גופים עוינים שמטרתם לפגוע בביטחון ישראל, בחברה הישראלית ובעיצוב דעת הקהל שלה. המצב הנוכחי, במידה וימשך, מאפשר לאוליגרכים זרים, או חברות תקשורת זרות, בעלות אנשי קש בלתי מזוהים, ביניהם אויבי ישראל להשתלט בפועל על ענף התקשורת בישראל.
ועדת עו"ד צדוק, בהרכב אנשי ציבור ומשפטנים בכירים, דנה בסוגיה של התקשורת והעיתונות בארץ - אבל עיקר מסקנותיה הופנו לבעלויות על אמצעי התקשורת ועל הסכנה "שבבעלויות צולבות". להערכתי, נושא בעלות זרה, לא נדון בהרחבה ובוודאי, לא ההשלכות והמסקנות, לתופעה זאת על התקשורת והחברה בישראל.
אי לכך, הצעת החוק, חייבת לדון בסוגיית הבעלות, אבל יש לתת דגש על האספקטים השונים של החקיקה, כדי לא לפגוע ולהגביל את
חופש העיתונות, חופש העיסוק וחופש הקניין - שהם יסודות של חברה דמוקרטית חופשית.
יתרה מכך: לתקשורת, יש מעמד מיוחד בעיצוב דעת הקהל, בהשפעה עליו - ובהפעלת לחץ ציבורי בנושאים כלכליים, חברתיים וביטחוניים (ראה פרשת
גלעד שליט). בעלות זרה על עיתונות עברית, עלולה להטעות, לעוות, לשבש את דעת הקהל והיכולת למנוע ממנו את המשך הפעלת הלחץ הגלוי או העקיף על החברה בישראל.
חקיקה רטרואקטיבית
אחת הנקודות המעוררות מחלוקת, היא שאלת הסעיף של חקיקה רטרואקטיבית. אז נכון - העיקרון במשפט הוא שאין מחוקקים סעיפים רטרואקטיביים, מתוך העיקרון הבסיסי ש"אין מענישים - לפני שמזהירים" - אלא במקרים חריגים בלבד.
לאור הדברים שכתבתי לעיל, להלן הצעתי לעניין הנושא שבמחלוקת. לדעתי, יש לקבוע במפורש בחקיקה, שבעלות על עיתון, כלי תקשורת אלקטרוני כמו תחנת רדיו, אתר אינטרנט - יוכל להיות בבעלות ישראלית בלבד - כשבידיו רוב המניות של העיתון או אמצעי התקשורת. במילים ברורות - בעלים על אמצעי תקשורת בישראל יהיה בכל מקרה בעל רוב של 51% במניות מאותו אמצעי ביטוי.
פירוש הדבר שמי שלא אזרח ישראלי, יוכל להיות בעלים שותף או מממן באמצעות נציג, עד גובה של 49% ממניות אותו אמצעי ביטוי בכתב או אלקטרוני.
הטענה שאזרחים זרים, הם בעלי עיתונים במדינות אירופה השונות אינה רלוונטית לגבי ישראל, מפאת מצבה הביטחוני חברתי בתוך אזור איסלאמי עוין. הדוגמה של האוליגרכים מאוסטרליה, קנדה, בעלי עיתונים באנגליה ובאירופה, או ניסיונו של אוליגרך רוסי, לקנות עיתון מוביל באנגליה - אינה יכולה להיות בסיס לחקיקה בישראל מהנימוקים שפירטתי לעיל.
לסיכום נראה לי שאם הדיון יתרכז בבעלות על עיתון, לרבות חינמון, הדיון אפקטיבי ויעיל.
לגבי העיתון ישראל היום - יש שתי אופציות:
- המצב יישאר כמו שהוא - והוא ימשיך במתכונת הנוכחית והחקיקה לא תחול עליו.
- בחקיקה ייקבע - כי החל מתאריך 1.1.2015-2016 על העיתון לעבור לבעלות ישראלית של רוב מניות העיתון בגובה של 51% כמוסבר לעיל.
ברגע האחרון: היועץ המשפטי לממשלה, פרסם חוות דעת משפטית, לפיה ההצעה הנוכחית שמוביל אותה ח"כ
איתן כבל, בתמיכת אינטרסנטים מסחריים - אינה חוקתית, קביעה שיש בה כדי לבטל את התמיכה בהצעה הנוכחית.
ההצעה שלי לעומת זאת, להערכתי חוקתית, שומרת על האינטרסים של התקשורת הישראלית כולל האלמנטים הביטחוניים.
