נתניהו: מנהיג או פרשן

עם ישראל המאוים תחת הדורסנות הרצחנית של הטרור הערבי ממתין למוצא פיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי להבין לאן הוא מתכוון להוביל את עגלת ישראל החבולה והמקרטעת. ממתין, בצר לו, נוכח פיגועי הדריסה, הדקירה, יידוי האבנים ובקבוקי התבערה, ושואל את עצמו: מ"ֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי", ותשובה תכליתית אינה מגיעה. ומה עושה ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי למצוא מוצא מן המצוקה? במקום להתוות דרך לנתיב ההיחלצות מן הצרה משמיע הוא משמיע דברי פרשנות נאים על אודות הסכנות הצפויות בהמשך המצב הקיים, על תקוותיו האישיות למציאת פתרון ועל הניצחון הממתין לנו בסוף הדרך, אם לא נאבד את התקווה. אך אולי אנחנו ממתינים לשווא, כי בנימין נתניהו - כמו כולנו - הינו רק אדם אובד עצות שתוהה בינו לבינו מה באמת התשובה הטובה ביותר להרגעת הסערה, ואם בכלל קיימת תשובה. במסגרת מסע הרגעת הרוחות מפנה ראש הממשלה נתניהו את דבריו הנאים תחילה אל נתיניו הערבים-ישראלים שלהם הוא מציע: "אל תיסחפו אחרי מיעוט מתלהם, אתם אזרחים שווי זכויות וחובות". ואילו לאזרחי ישראל היהודים הוא מבטיח ש"נפעל מול הטרור ומול ההסתה וגלי השנאה בנחישות, באחריות ובשיקול דעת. אנו חזקים ובוטחים ומצוידים בקור רוח ואמונה עמוקה בצדקת דרכנו". מאזיניו הנבוכים של ראש הממשלה מקשיבים לו בתקווה לטוב, כשהם מנסים להבין מה בעצם הוא אומר, אבל הם שומעים ולא מסוגלים להבין. על מה הוא מדבר? לאיזה "מיעוט מתלהם" הוא מתכוון? הרי רוב הרחוב הערבי תומך במפעילי הטרור. ועל איזה "שוויון זכויות" הוא מדבר בשעה שהוא יודע היטב, כי הציבור הערבי-ישראלי מקופח מאוד. וכשהוא מבטיח לפעול "בנחישות, ובשיקול דעת" מול גלי השנאה הנשברים על ראשינו מכול עבר - לאיזה פעולה בדיוק הוא מתכוון, פעולת הנעת הלשון המתגלגלת במחוזות הדיבור המופשט?. הוא לא חי כאן? הוא אינו מכיר את המצב האמיתי בשטח? במסגרת מסע המלים היפות תוקף ראש הממשלה את יו"ר הרשות הפלשתינית אבו-מאזן ומסביר לו: "אנחנו נחושים לפעול בכל דרך נגד ההתססה וההסלמה תוך כדי פעולה תקיפה נגד הטרור". ושוב שואל העם המבולבל את השאלה: האם כוונת ראש הממשלה היא ל"מלים נחושות" שאין מאחוריהן דבר מעשי? נתניהו איש נבון וברור שהוא רוצה שיבינו אותו. מהסיבה הזו הוא מוסיף פרשנות שלילית מעודכנת: "אבו מאזן הוכיח עד כמה הוא חסר אחריות. במקום להרגיע את הרוחות הוא מלבה אותן, במקום לומר את האמת הוא מפיץ שקרים, ובמקום לחנך לשלום, הוא מחנך את עמו לפיגועים". כדי לטעת ביטחון כלשהו בלב בני עמו המודאגים עד מאוד מפנה נתניהו אצבע מאשימה אל "המצב" כשהוא מסביר, מנקודת ראות של היסטוריון, כך: "אנחנו נמצאים במערכה שנמשכת מאז קום המדינה, מערכה של הסתה וטרור שמכוונת נגד ישראל ואזרחיה. ניצחנו את הטרור עד היום וננצח אותו גם הפעם". על-רקע אמירה זו נשאלת שאלה חשובה: היכן היה נתניהו כאשר "ניצחנו" את מלחמת הטילים והמנהרות בעזה? הוא לא מכיר את המציאות? הוא לא יודע שתוצאות הלחימה ההיא פגעו פגיעה חמורה בכושר ההרתעה הישראלי? אבל כדי לא להותיר את עמו במצוקה ללא פתרון, מבטיח ראש הממשלה לאזרחי ישראל כי יפעל מול הטרור וההסתה "בנחישות, באחריות, בשיקול דעת ובהצלחה." על זאת אפשר לומר: "אשרי המאמין". למרבה הצער, מסתבר שהמלחמה העקובה מדם ההיא, מלחמת "צוק איתן", לא תמה וגלי ההדף שלה מוסיפים להכות בנו בהפתעה רבה. הפעם סביב טענת השב"כ, ששודרה בתוכנית "עובדה", שארגון המודיעין הזה סיפק לצה"ל כבר בינואר התרעה ממוקדת שלפיה ביוני תפרוץ מלחמה עם החמאס. הטיעון החמור הזה הצית את חמתו של הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ שטען, כי לא היו דברים מעולם ושיגר אל ראש הממשלה נתניהו מכתב נזעם נגד ראש השב"כ, אולי בתקווה שנתניהו יתערב, ידאג למינוי גוף מקצועי ואמין שיבדוק את העובדות ויכריע מי אומר אמת ומי מחפש לעצמו תהילה שאינה מגיעה לו. הפעם נתניהו לא נותר חסר-מעש, כי נוכח חומרת האירוע לא היה לו מנוס מעשיית מעשה. הוא זימן את הניצים לבירור בלשכתו ובסופו של דבר יצאה מלפניו הודעה לציבור הנרעש, שבה נאמר כי רה"מ "הנחה" לחדול לאלתר מ"עיסוק פומבי בנושאים שצריכים להיות מלובנים בין גורמי הביטחון." בהודעה הרשמית צוין כי נתניהו הוסיף: "יש לכולנו אחריות לאומית לביטחון מדינת ישראל, ועלינו להמשיך בשיתוף פעולה מלא למען ביטחונם של אזרחי ישראל". יכול מאוד להיות שראש הממשלה כבר "הנחה" את מי שהנחה לחקור את טיעוני הצדדים ואולי תוצאות הבדיקה הזו יונחו בהקדם על שולחנו ויובאו גם לידיעת הציבור ומי שכשל ייענש. אך נוכח חומרת הטיעון השב"כי, עדיף היה לנתניהו להודיע כי "החליט" - ולא "הנחה" - להטיל על אחד מבכירי המערכת לבדוק את טיעוני המתעמתים כדי לחשוף את האמת. אבל נתניהו כמו נתניהו. גם הפעם העדיף את מסלול המילים. התוצאה העגומה: הציבור לא קיבל תשובה של ממש על השאלה החשובה מאוד: האם הייתה התרעה וצה"ל לא פעל לפיה, או אולי אנו עוסקים ברדיפת פרסומת יוצאת דופן של ראשי ארגון חשאי או רק באי-הבנה תמימה. כנראה שהציבור הישראלי הנפעם ייאלץ הפעם להמתין עד שתיפתח, אם תיפתח, חקירה רשמית לבירור העובדות, או עד שעיתונאי חרוץ יצלול לעומק הפרטים ויחשוף את האמת המסתתרת מאחורי המילים הסתמיות של הודעת דובר משרד ראש הממשלה. עכשיו, אחרי כל הדברים האלה ואחרי ההצהרה על "אחריות לאומית לביטחון" יכול הציבור לבחור באחת משתי אופציות. האחת: להעניק לנתניהו ציון מעולה במבחן השימוש במילים נאות. השנייה: להחליט אם מאחורי כל הדיבורים היפים מסתתרים גם מעשים של ממש. עד עתה נראה כי האמת העצובה פשוטה - אין מעשים. כנראה שהכול דיבורים. ומכאן נובעת שאלת השאלות: מה אתה בנימין נתניהו? מנהיג פורץ דרך, רודף שלום או שש לקרב, או אולי יש לנו עסק עם פרשן רב-מילים וחף ממעשים?