"כזכור, הממשלה אישרה יום הוקרה שנתי לפצועי צה"ל בי"ז בכסלו (התאריך העברי של החלטת עצרת האומות המאוחדות על הקמת המדינה). במסגרת יום ההוקרה שייערך, יתקיימו מספר אירועים רשמיים של המדינה: אירוע הוקרה במעמד נשיא המדינה ואירוע הוקרה בכנסת. בנוסף, מערכת החינוך ותנועות הנוער תערוכנה פעילויות חינוך והסברה בנושא, לרבות מפגשי תלמידים עם נכי צה"ל. כמו-כן, רשויות מקומיות תקיימנה אירועים ופעילויות הוקרה, לרבות אירועים בהשתתפות נכי צה"ל המתגוררים בשטחן. לבסוף, יתקיימו תחרויות בענפים שונים אליהן יוזמן הקהל הרחב וצה"ל יערוך אירועים נוספים במסגרת יחידות צה"ל."... כך פורסם לאחרונה באתר נכי צה"ל.
אני מתבונן, קורא, מפנים, לא מאמין ולא מבין. האמנם צריך יום הוקרה מיוחד לפצועי צה"ל ופעולות איבה? האם לא צריך להוקיר כל יום את נכי צה"ל?
אם כך המצב, אני מציע להתחיל ולחנך את הנוער מגיל צעיר, כיצד לכבד ולנהוג עם כל מוגבל ובמיוחד אלה שנפצעו תוך כדי שירות המדינה. במיוחד לאור העובדה שחלק מהם עלול להצטרף בשלב זה או למשפחת נכי צה"ל או נפגעי פעולות איבה.
אולי צריך לקיים יום הוקרה לנכי צה"ל באחד מ"סמינרי עבודה" של עובדי אגף השיקום, או באחד מה"סמינרים המקצועיים" של חברי הוועדות הרפואיות?
אולי נתחיל בכך שאלו שהופקדו על הטיפול בנכי צה"ל יעשו את עבודתם נאמנה, בלי ספקולציות, בלי התעללויות, בלי התעלמות, רק לבצע דברים בסיסיים: לטפל בנכים ברגישות הראויה, לעזור לנכים במה שהם באמת זקוקים לו, והכי חשוב לטפל ולתת את מה שמגיע לנכים ובזמן!
אולי יערכו סמינרים מיוחדים לנשיא המדינה, לשרים וחברי כנסת בנושא הוקרת פצועי צה"ל, ואולי כך אפשר יהיה לשכנע אותם לענות למכתבים של נכי צה"ל ואם ביניהם יש צדיקים בודדים עדיף שיענו בעצמם וברצינות הראויה, ולא פחות חשוב, שישתדלו לעשות למען נכי צה"ל ולא רק בדיבורים.
אולי אפשר לערוך סמינרים ייעודיים לשופטים ואנשי חוק בנושא הטיפול וההתייחסות למוגבלים בכלל ולנכי צה"ל במיוחד. לנסות להביא את אותם אנשי חוק ומשפט לידי תובנה שאם מישהו מוגבל, מן הראוי לבדוק מה היא נכותו, לנהוג לשפוט ולהתנהג בהתאם.
אולי הרשויות המקומיות יערכו סמינר מקצועי לעובדיהם בנושא ההוקרה לנכי צה"ל, מה שיכול לשנות את הגישה שלהם לנכים בכלל ולנכי צה"ל במיוחד. לחזור ולהדגיש שהם עובדים עבור האזרחים ולא הפוך!
רק אז אפשר יהיה אולי להגביר את המודעות של ציבור האזרחים למצבם של הנכים בכלל ונכי צה"ל במיוחד, אזרחים שאין להם צל של ספק שנכי צה"ל מטופלים לעילה ולעילה, מה שרחוק לחלוטין מהמציאות.
נכון, אני מודע לזילות הגוברת של המושג "נכי צה"ל" בגלל כל מיני סיבות, חלקן צודקות ואחרות מופרכות ומגמתיות לחלוטין, אבל גם חשוד ברצח הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו וגם כאן ישנן טעויות רבות, על אחת כמה וכמה מי שהוגדר כנכה צה"ל.
מתוך אתר ארגון נכי צה"ל: "מנכ"ל משרד ראש הממשלה,
הראל לוקר הודה לארגון נכי צה"ל שיזם את ההליך ביחד עם חניכי תנועות הנוער. הוא מסר כי "זהו דיון חשוב מאוד ואני שמח על ההיערכות המקצועית של הגופים לקראת יום ההוקרה. אם יתעוררו בעיות ביורוקרטיות כלשהן שקשורות ליום ההוקרה - אני כאן כדי לפתור את כל הבעיות". הוא הוסיף כי זהו כבוד גדול להיות אזרח במדינת ישראל לנוכח אירועים מסוג זה. "זוהי ציונות אמיתית".
ואני חושב, אין בושה? בעיות ביורוקרטיות שקשורות ליום ההוקרה?! מה עם בעיות ביורוקרטיות המכבידות על נכי צה"ל? זו ציונות אמתית, ולא יום הוקרה לניפוח אגו של כמה בעלי תפקידים.
אם זו החשיבה וזו הדרך אז לדעתי אין חשיבה ואין דרך, הכל קומבינות והבל פה, אינטרסים של אגו נפוח וביזת הקופה הציבורית על חשבון נכים ומוגבלים, אנשים פרטיים וגופים ציבוריים רבים מרוויחים הון עתק, ספק ביושר ספק בתאוות בצע, זאת על חשבון רווחת נכי צה"ל ונכים אחרים, שחלקם מגיעים לפת לחם בגלל הביורוקרטיה ובגלל היחס המשפיל והבלתי מקצועי.
אני מציע לחברי נכי צה"ל תתעלמו מהיום שקוראים לו "יום ההוקרה לפצועי צה"ל", במקום זה רצוי לעבור באותו יום בין מוסדות החינוך השונים ולספר את האמת! והאמת כואבת, תרתי משמע!
