זה לא סוד שמדינת-ישראל נמצאת במצב לא טוב מבחינה פוליטית. בעבר היו בה שתי מפלגות גדולות אשר כל אחת מהן יצגה זרם מסוים. כיום, בכנסת יש שברי מפלגות כאשר את חלקן קשה למקם על המפה הפוליטית.
מבט אל הסקרים האחרונים מראה תמונה מדאיגה לפיה גם הממשלה הבאה שתקום לא תוכל לשלוט למשך זמן רב,היות שראש-הממשלה יהיה נתון לסחטנות פוליטית מצד מפלגות כאלו ואחרות.
נשאלת השאלה: מהו הפתרון למצב סבוך זה?
התשובה היא: שינוי קרדינלי בשיטת הבחירות.
הצגת הבעיה
כזכור, למרות שחברי הכנסת מכונים "נבחרי העם" האבסורד הוא שהם בכלל לא נבחרים כמעט בידי העם. כלומר: רוב חברי-הכנסת נבחרים או ע"י ועדה מסדרת שבראשה עומד מנהיג המפלגה,או לחלופין ע"י המתפקדים בפריימריז.
הפתרון לבעיה
מדינת ישראל צריכה לעבור מבחירות יחסיות, לבחירות אזוריות כאשר כל אחד מן האזרחים בוחר לו נציג. אציג כאן מודל המתבסס על תוכנית שכתב הפרופסור גדעון מרון המנוח.
פרטי השיטה
א: הארץ תחולק ע"י ועדה שבראשה יעמוד שופט מבית המשפט העליון למספר אזורי בחירה.
ב: בכל אחד מאזורי הבחירה יבחר אדם אחד אשר ישתייך למפלגה כלשהי.
ג: המועמד יוכל לעשות תעמולת בחירות אך ורק באזור הבחירה שלו.
ד:מספר הבוחרים בכל אזור יהיה זהה.
ה: כל אזרח יצביע רק פעם אחת(כאשר המועמד שיקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר הוא יהיה הנציג של אותו אזור אשר ישובץ ברשימת המפלגה לכנסת).
ו: לכל מפלגה תהיה גם רשימה ארצית (|בנוסף לנציגי המחוזות).
וכך יחולקו המושבים הנותרים בכנסת.
יתרונות השיטה
1: מועמד שלא יבחר במחוז הבחירה יוכל להבחר ברשימה הארצית.
2: המפלגות יהיו חייבות להציב מועמדים ראויים אשר יאיישו את שתי הרשימות.
3: המפלגות תהיינה חייבות להתייצב סביב מועמד מוסכם לראשות ממשלה לפני קיום הבחירות,ולא לאחריהן.
4: מספר המפלגות תצטמצמנה באופן משמעותי כאשר תהיינה 3-2 מפלגות גדולות, וכמה מפלגות קטנות.
5: שיעור ההצבעה יעלה כי האזרחים יבחרו את נציגיהם.
אין ספק שכדי למנוע מצב בו האזרחים כמעט ואינם מעורבים בתהליך הבחירות,או לחלופין מצב בו ממשלה שאינה יכולה למשול פרק-זמן קצר מאז שהיא הוקמה,מחייב חשיבה אל מחוץ לקופסה אשר תוביל בסופו של דבר לשינוי שיטת הבחירות הנהוגה בישראל.
כלומר: מעבר לשיטה אשר מצד אחד תשלב את האזרחים בתהליך המפרך,ומצד שני תבטיח משילות של רוב תקופת הכהונה. אולי כך יהיה קל גם לממשלה וגם לכנסת למלא את תפקידיהן נאמנה.