שנת 2014 הייתה שנת המשך של תהליך התדרדרותה של המדינה הערבית המודרנית, ומנגד - של עליית קרנן של שתי מסגרות מסורתיות.
סוריה נמצאת בתהליך ארוך ומדמם של התפרקות. אסד שולט על כרבע משטח המדינה ובכללו דמשק, חלק מהעיר חלב שבצפון ורצועת החוף והרי אנצאריה, מקום מושבם של העלאווים - אחיו שאינם מוסלמים. על חורבותיה קמו שתי מסגרות חדשות: אזור כורדי עצמאי בצפון מזרח סוריה, ומדינת האיסלאם השולטת על כ-30 אחוז משטח סוריה. הכורדים מחוברים במידה רבה עם אחיהם בעירק, והם לעולם לא ישובו לחיות תחת שלטון ערבי.
עתידה של עירק אינו ברור: מצד אחד התייצבה בה מערכת פוליטית שהצליחה להחליף ראש ממשלה ללא זעזועים גדולים מדי, אך מנגד זו לא הצליחה לעצור את לוחמי הג'יהאד של "מדינת האיסלאם" כשכבשו שליש משטחה של עירק, כולל מוצול, העיר השנייה בגודלה בעירק והמרכז העיקרי של תעשיית הנפט. "מדינת האיסלאם" מאיימת על בגדד מהעמדה הקדומנית שכבשה בפרברי הבירה המבוצרת, בעיירה רמאדי. בדצמבר הכריזו כמה אזורים בעירק על הפיכתם לאוטונומיים, בשל התפקוד הלקוי של השלטון המרכזי. אם תימשך מגמה זו, עירק עלולה להפוך לפדרציה של יחידות אוטונומיות, שיסמנו את העתיד גם למדינות מזרח תיכוניות אחרות.
תימן משותקת בין שלטון נגוע בשבטיות ובין שני גורמים חמושים אנטי-ממסדיים הקורעים את המדינה: ארגון "אל-קאעידה" הסוני והחות'ים השיעים שכבשו את הבירה בדצמבר והצליחו להכתיב למדינה את תנאיהם. אירן מסייעת להם בכסף ובנשק, וכך מתקרבת להשפעה מסוכנת על מיצרי באב אלמנדב - הכניסה הדרומית של הספנות הבינלאומית ממזרח אסיה שעושה את דרכה דרך האוקיאנוס ההודי לים האדום, לתעלת סואץ, לים התיכון ולאירופה.
לוב ממשיכה לשקוע לתוך ביצה של דם, אש ודמעות. במהלך ארבע השנים האחרונות, שהחלו בתקוות "האביב הערבי", נהרגו בלוב יותר מ-100 אלף בני אדם, רובם במאבקים, מלחמות ומריבות בין מיליציות משפחתיות ושבטיות, כשהנפט משמש דלק על מדורת האלימות. השנה הסתמן פילוג על-רקע גאוגרפי, כשהולכות ומתגבשות שתי קואליציות שבטיות: האחת בטריפולי שבמערב המדינה, והאחרת בבנגזי שבמזרחה. העדר שלטון מרכזי מתפקד פותח אפשרויות בפני ארגונים איסלאמיסטיים אלימים להקים מובלעות, שחלקן מייצגות אל "אל-קאעידה", וחלקן - את "מדינת האיסלאם".
שטח "המדינה האיסלאמית" - פי-שלושה ממדינת ישראל
"מדינת האיסלאם" היא החידוש הגדול והמשמעותי ביותר שאירע במזרח התיכון ב-2014. הגם שהארגון נוסד לפני 10 שנים כ"אל-קאעידה בארץ הנהריים", כיום הוא ארגון המאתגר לא רק את "אל-קאעידה", אלא גם את המערכת המזרח תיכונית ואת העולם כולו. כל מי שעיניים בראשו רואה את "מדינת האיסלאם" כאיום על הסדר המדיני, הן ישירות בכיבוש והקמת שלטון אלטרנטיבי, והן כמקור לרעיונות ג'יהאדיסטיים תוך שימוש ברשתות התקשורת להפצת מלחמת הקודש אל כל רחבי העולם.
במחצית הראשונה של 2014 הצליחה "מדינת האיסלאם" להשתלט על כשליש משטח סוריה ושליש משטח עירק - שטחים דלילי אוכלוסין ועשירים בנפט. טורקיה מסייעת ל"מדינת האיסלאם" לייצא את הנפט שהיא מפיקה לאירופה, ומגישה לה סיוע לוגיסטי. קטר סייעה גם היא ל"מדינת האיסלאם" עד דצמבר 2014 עת הוכרחה לחדול מכך. הישגי "מדינת האיסלאם" נובעים גם מיכולתו של הארגון להלך אימים על כל סביבתו באמצעות סרטי זוועה המתעדים עריפת ראשיהם של מתנגדים, ירי חסר רחמים בשבויים והרעבה למוות של עשרות אלפי כופרים - דוגמת היזידים.
"מדינת האיסלאם" סופח לשורות לוחמיו רבים מהתושבים הסונים של השטחים הנכבשים בסוריה ובעירק, ובמקביל זורמים אליו אלפי מתנדבים - מוסלמים ומתאסלמים חדשים - מכל רחבי העולם. גם ממדינות המערב מגיעים ג'יהאדיסטים להילחם נגד מדינות המערב ולהשליט עליהן את האיסלאם. מנהיג "מדינת האיסלאם" - אבראהים עוואד אלבדרי - אימץ את הכינוי "אבו בכר אלבגדדי" ומינה את עצמו כח'ליף, 90 שנה אחרי שמוסד הח'ליפות בוטל על-ידי מוצטפא כמאל "אתא טורק". "מדינת האיסלאם" מציבה את עצמה כאלטרנטיבה איסלאמית מקורית לכל ההסדרים הפוליטיים והמדיניים שנכפו על העולם האיסלאמי על-ידי מדינות הכפירה הקולוניאליסטיות. היא מוחקת גבולות שסימנו בריטניה וצרפת, היא אינה מכבדת את החוק הבינלאומי ובמקומו היא מחילה את השריעה האיסלאמית בגרסתה הקיצונית ביותר: עורפת ראשי כופרים, מלקה עוברי עבירות, מוכרת עבדים ושפחות בשווקים וקוצצת ידי גנבים.
מדי יום מצטרפים אליה מתנדבים חדשים, והיא מתכוונת להישאר בשטח לתמיד תוך הצבת איומים ישירים על המדינות הסובבות אותה - ירדן, לבנון ואירן. זו הסיבה שאירן מחמשת ומציידת את המיליציה הכורדית, הפשמרגה, כדי שזו תצליח להתמודד עם איום "מדינת האיסלאם". מדינות לא מעטות - ערביות ואירופיות - הקימו כוח אווירי שתפקידו להתמודד מהאוויר עם "מדינת האיסלאם", אך טעות היא לחשוב שבאמצעות פעולות מהאוויר ניתן יהיה לחסל מדינה ששטחה כיום הוא פי-שלושה משטח מדינת ישראל. רק באמצעות הזרמת כוחות-קרקע, כיבוש השטח, חיפוש אנשי "מדינת האיסלאם" מבית לבית, ממרתף למרתף וממחסן למחסן כדי להכניסם למקום הראוי להם, ניתן יהיה להתמודד בהצלחה עם מדינה זו.
תוניסיה - נקודת אור
מצרים הצליחה לבסס את שלטונו של נשיאה עבד אלפתאח א-סיסי, למרות התנגדותו הפומבית של הממשל האמריקני, שלאורך תקופה ארוכה אחרי סילוקו של
מוחמד מורסי ביולי 2013, ראה בו את הנשיא החוקי והלגיטימי. העקשנות המצרית המגובה בסיוע כלכלי ופוליטי מצידן של סעודיה ואיחוד האמירויות הצליחה לעמוד מול ההתנגדות האמריקנית לסילוק מורסי, למרות שהתנגדות זו קיבלה סיוע מקטר, התומכת הגלויה של "האחים המוסלמים", חמאס, הג'יהאד ו"מדינת האיסלאם".
עקשנותן של מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות הצליחה גם להכפיף את קטר לאג'נדה שלהן, ולחייבה לנטוש את תמיכתה בטרור, ב"אחים המוסלמים" וב"מדינת האיסלאם", ולחדול להשתמש בערוץ אלג'זירה ככלי בתעמולה של "האחים המוסלמים" וארגוני הטרור שיצאו מבית מדרשם. אם קטר אכן תמשיך להתנהג על-פי התכתיב הסעודי - ימים יגידו. מצרים, סעודיה והאמירויות יצטרכו לבדוק כל העת מה קטר עושה, בעיקר מאחורי הקלעים.
סעודיה גם הצליחה השנה לגרום לנזק גדול לאירן באמצעות הפקת נפט מוגברת המורידה את מחירי הנפט בעולם. כך פועלת סעודיה נגד אירן, לאחר שהמערב נכנע לעקשנות האירנית והקל את לחץ הסנקציות הכלכליות מעל מדינת האיותאללה הצמאה לכוח גרעיני צבאי. ייתכן שהחודשים הקרובים יוכיחו שוב כי עקשנות סעודית יעילה יותר מהתוכניות של הממשל האמריקני, המחפש דרכים להקל מעל אירן את הנטל הכלכלי.
תוניסיה היא התקווה היחידה של העולם הערבי. מדינה זו - שבה פרץ "האביב הערבי" לפני ארבע שנים - עברה תקופה של חיפוש דרך, נגיעה באיסלאם הפוליטי ושיבה אל הדרך הליברלית, המודרנית בעלת הגוון החילוני. מדינה זו הוכיחה שעם יכול לטפל בקונפליקטים הפנימיים שלו גם בדרכים לגיטימיות, ללא אלימות (כמו במקרה הסורי), ללא שפיכות דמים (כדוגמת לוב) וללא מהפכות המביאות דיקטטורים לשלטון (דוגמת מצרים). עם זאת, תוניסיה חייבת לטפל באופן נחרץ בקבוצות ג'יהאדיסטיות שהתנחלו בדרומה ומקבלות לוחמים, נשק וכסף מלוב ואלג'יריה השכנות.
הפלשתינים מנסים בכל כוחם לחתור להקמת מדינה באמצעות הקהילה הבינלאומית. לעולם הערבי המוכה בבעיות כמו "מדינת האיסלאם" אין זמן וסבלנות לטפל בעניין הפלשתיני, ולכן פנה אש"ף להכרת העולם. פוליטיקאים במדינות אירופה רצים להכיר במדינה פלשתינית כדי לרצות את בוחריהם המוסלמיים, וכך עלולה ישראל למצוא את עצמה עם מדינה פלשתינית - שתהפוך ללא ספק למדינת חמאס - רק משום שכמה פוליטיקאים אירופיים חוששי אבטלה יצביעו בעד הקמת מדינה כזו בהרי יהודה ושומרון, מולדת העם היהודי.
העולם ממשיך להתרשם מקיומו של "עם פלשתיני", שהומצא רק לאחרונה, גם באשמתם של כמה עייפי נפש ישראלים. ירושלים מוכנסת על-ידי הפלשתינים למדינתם רק כדי לעקור את עיר הקודש מהגוף היהודי, כי הם יודעים שבלי ירושלים גם מדינת ישראל תיפול. על העולם להתעורר, להבין את הבעיה ולדעת שאם מדינת ישראל תיפול במאבקה עם האיסלאם, נפילתה של אירופה תהיה רק שאלה של זמן, ולא ארוך.
לסיכום: שנת 2014 הציבה אתגרים לישראל, לאירופה ולעולם, ואלה רק יתגברו וילכו במהלך השנים הקרובות. משברים יעמיקו, סכסוכים יתרחבו, אירן תתחמש בנשק גרעיני, "מדינת האיסלאם" תגדל ותתחזק, ארה"ב לא תתפוס את מעמד הבכורה שהיה לה במזה"ת עד לפני ארבע שנים, ואירופה תמשיך לשקוע תחת גלי הגירה איסלאמית המרחיקה את התרבות האירופית מערכי הליברליזם, הפתיחות, המודרנה והדמוקרטיה.
האתגרים הניצבים בפני מדינת ישראל רק הולכים ומסתבכים. אומנם האיום מצד סוריה קטן בגלל היעלמותה ממפת האיומים, אך איומים אחרים עולים באופק: אירן ו"מדינת האיסלאם" מתחזקות, ואילו אירופה וארה"ב ההולכות ונחלשות. על המנהיגות הישראלית שאחרי הבחירות יהיה לתת את דעתה לאתגרים אלה.
