מיזם חילוּן?
אז אחרי הדף היומי בתלמוד קיבלנו את התנ"ך היומי בדמות מיזם 929 מבית היוצר של הרב בני לאו. לכאורה מדובר במיזם מבורך, הפותח את התנ"ך לכל שדרות הציבור ומקרב אותו אליו. אולם בניגוד לדף היומי, המבוסס על לימוד ברוח מסורת חז"ל, במיזם המקראי דומה שנחצה כל קו אדום.
המיזם מבוסס במידה רבה על הגישה החילונית - תפיסת המקרא כטקסט ספרותי - בניגוד למהותו המקודשת, כפי שהוא נתפס גם מבחינה אוניברסלית בעיני הגויים. מדובר אפוא בחילוּן התנ"ך ובחילולו המובהק. ואם כך, במתכונתו הנוכחית ברוח זו, מוטב שהמיזם המתוקשר לא נולד. הגולם קם על יוצרו כבר אמרנו?
שינוי תפיסה
פערים חברתיים? לא מה שחשבתם. לאחרונה שוב פורסם סקר, המצביע על כך ש30% מאזרחי ישראל נרתעים ממגורים בשכנות למוגבלים. יתרה מכך, 40% מהם מסתייגים מלימוד משולב עם תלמידים חריגים.
מדהים לגלות, כי בישראל של שנות האלפיים, בעוד המגמה של משרד הבריאות היא לשלב מוגבלים בקהילה, הציבור בחלקו הגדול עדיין נטוע בדיעות קדומות כלפי החריגים ונרתע מהם. מה עוד צריך לעשות כדי לשנות את הגישה כלפי אוכלוסייה מיוחדת זו, המצטיינת בטוב ליבה, באהבה, בשמחת חיים ובכישורים יצירתיים ויודעת לתרום לקהילה? על משרדי הבריאות והרווחה לצאת בקמפיין ציבורי רחב כדי לשנות את התפיסה המיושנת שהמוגבלוּת מדבקת ומפחידה, ולהציג את פניה הריאליות והחיוביות. מי הח"כ שיָרים את הכפפה?
למוֹתר לציין, שלאיש אין תעודת חסינות שבמשפחתו זה לא יקרה, ומי שנרתע היום ממוגבלים, עלול למצוא את עצמו מחר בעֵבר השני של המתרס בהתמודדות מולם. די לסטראוטיפים!
בד"ץ בית יוסף
כמה סמלי הדבר כי בשעה ש
אלי ישי המשיך להתהדר בדמותו של הרב עובדיה בכנס בחירות בשדרות, באותה שעה, בכנס אחר במאהל המחאה בירושלים, יצא הרב דוד יוסף, בנו של מרן, בקריאת 'אני מאשים' חריפה ביותר נגד אלי ישי, כמי שאחראי לטלטלות בתנועת
ש"ס ולפגיעה ביהדות הספרדית המעטירה. הוא כינה את ישי 'בוגד' ו'חתרן'.
אין ספק כי התואר המפוקפק 'בוגד', שישי הרוויח ביושר, הפעם זוכה להכשר בד"ץ בית יוסף, נאמן ביתו של מרן מכלי ראשון. אז מי אמר תנזים?
די לציניות
שוב עלה הציניקן התורן, שהיפנה אצבע מאשימה כלפי איילה שפירא, שנפגעה מבקבוק תבערה ונאבקת על חייה, שהיא נוסעת באזורים מסוכנים. אז אחרי האשמת קורבנות טרור בנסיעה בטרמפים, ואפילו בהליכה לכותל, עכשיו איילה על המוקד.
להזכירכם: גם הכביש מסוכן, ואם לשפוט על-פי מספר הקורבנות, כפי שמצביעים סקרים - אף יותר מהשירות הצבאי ומהטרור. אז מה בגלל זה אזרחים (ובכללם אותם ציניקנים) לא יסעו? ועוד לא אמרנו מילה על סכנת רצח, שוד ושאר מרעין בישין האורבים לנו מעבר לפינה. למרבה הצער, אפילו הבית עבור רבים כבר לא מבצר. אז אולי נפסיק לחיות?
כשהגשר רעוע, על-פי הבדיחה הידועה, יש לתקנו, במקום לבנות עוד בתי חולים לפצועים שמעדו עליו, ובדוגמתנו - להימנע מלצאת מהבית. ראוי שכוחות הביטחון יתמודדו עם הטרור, ויאפשרו נסיעה בטוחה ליהודים ולאזרחי ישראל. די לציניות!
צוהר לאוטיזם
דומה שאחרי הסקרים, שהתפרסמו לאחרונה, המצביעים על רתיעת הציבור ממוגבלים, יש חשיבות רבה לכתבה עיתונאית הפותחת צוהר לעולמם החתום של האוטיסטים ולהתמודדות הבלתי נלאית של המשפחות עימם.
אך מעבר להגברת המודעות הציבורית לתופעה, אי-אפשר להתעלם מהמתנה שבה ניחנו שתי האימהות - עידית וחגית, והיא שפת ההבעה העצמית ושיתוף הקהל במצוקתן, המהווה כלי התמודדות רב חשיבות. עידית טפרסון עושה זאת דרך המשחק התיאטרלי, וחגית רבינוביץ כעיתונאית- בשפת התקשורת. מצד אחד הן זוכות בכך לתמיכה ציבורית רחבה, אך בו-זמנית משמשות גם לפֶה ולזרקור למשפחות אוטיסטים אחרות, המתמודדות עם התסמונת שנמצאת במגמת עלייה. מבחינה זאת הן על תקן של מנחות קבוצת תמיכה להורים אלה.
חצי הכוס המלאה
נכון עושה מוסף '7 ימים' אשר בסידרת כתבות מרתקת מצביע על מצוקות הקשישים. שהרי מעֵבר לחשיפת הציבור למידע החשוב, לא סוד הוא שהתקשורת היא כלב השמירה האמור לעורר את הממסד מתרדמתו כלפי השירות לאזרח, למלא את תפקיד המוכיח בשער ולהתריע על מחדלים.
עם זאת, בצד המציאות העגומה, עם עליית תוחלת החיים המבורכת, יש לזכור גם את חצי הכוס המלאה. ישנם קשישים רבים שהם עדיין במלוא אונם (ופרס, עם כל הכבוד, לא לבד) ומתפקדים היטב. עיתון ידיעות אף נתן להם במה מכובדת בטור הפותח של המגזין '24 שעות'. הם ההוכחה המובהקת לכך, שזיקנה היא לא מילה גסה, וכי העולם שייך גם לזקנים. ה-80 של היום זה ה-60 של פעם כבר אמרנו?
פסוקו
הפריימריז בליכוד: 20 בסולם דיכטר.
דרעי חוזר: פניית פארסה?
ישי: 'כולנו אחים' - חוץ מהראש, לא?
פרשת גבעתי: מח"ט בערימת שחת?
לבני ב'מצב האומה': מיס קלינטון?
משטרה חוקרת: מלהב"ה ללהב
מכסחת הפיגועים, רותם שבת: שבת שלום!
שאר ירקות
חורף קשה: הארד קור
קפה בשקל בתחנות דלק: הזדמנות פז
לונדון (רשת אופנה) מחכה לי
ולקינוח - ליין אב אייל המאושר: היאן עִם הגולן