אני מקנא במצביעי מרץ. הם אינם צריכים לחשוש למחרת הבחירות מ-'נאום אריאל' של
זהבה גלאון, בו תודיע על סיפוח יו"ש לישראל. הפתעות כאלה מזומנות רק למצביעי הליכוד. הלכו לישון עם ארץ ישראל, ונתניהו בנאום בר-אילן הקיץ אותם עם מדינה פלשתינית; קיוו, שדוח וועדת
אדמונד לוי יציל את מפעל ההתנחלות וראו את נתניהו, אביו מולידו, משליך אותו לפח;
ציפו שנתניהו יפשיר הקפאות אוסלו וקיבלו ממנו 10 חודשי הקפאה גלויים והקפאה סמויה, מוסווית בשקרים, הנמשכת עד היום; שמעו את נתניהו תובע מ-קרי בתוקף הישארות צה"ל לפחות סמוך לנהר הירדן והבינו שעל הבקעה כבר וויתר, לא כל שכן על במת ההר שמאחוריה; התפעלו מנתניהו שחלק בפומבי על נשיא ארה"ב אשר דחק בו לקבל את הנוסחה הממאירה "גבולות '67 עם תיקונים הדדיים" - עד שהודלף להם מן השיחות החשאיות עם קרי, שנתניהו נסוג גם מזה, ועל כך אפילו לבני שיבחה אותו. כרגיל, עם ישראל ניצל בגלל הכבדת לב פרעה.
תשאלו: עם התובנות המרות האלה, איזה טמבל ממשיך לתת אשראי למי שכל הצ'קים שלו חזרו? התשובה מצויה בתחום הפסיכולוגיה. נתניהו נהנה מ"חזקת האמינות השיקרית", כלומר - מאמינים לו שכשהבטיח "שתי מדינות" או קיבל נוסח שהכתיב הבית הלבן, הוא שיקר, ואפילו ההקפאה - כך חושבים השוטים - היא ב-שין קוף ריש, והיכן שהוא בכל זאת בונים.
למה אני מקנא במרץ? גם הם מאמינים במנהיגה שלהם, אבל היא אינה משקרת להם.
לאחרונה הבטיח נתניהו שב-100 הימים הראשונים לאחר היבחרו מחדש יעבור חוק ל"שינוי שיטת הממשל" ועל פיו לא יהיה אפשר להפיל
ממשלה במשך 4 שנים תמימות. קטסטרופה! תארו לכם שממשלות שרון, ברק, אולמרט וזו האחרונה של נתניהו לא היו נופלות בדמי ימיהן - אנא היינו באים? שורות אלה, למשל, לא היו נשלחות מקרית-ארבע, כי היא מזמן כבר הייתה פרבר ערבי של אל-ח'ליל ויורה קטיושות על ירושלים. שנה וחצי עד שנתיים לכל היותר - זו קדנציה של ממשלה שעם ישראל יכול לעמוד בה. תקופה ארוכה יותר עלולה להספיק לה לממש באמת את תוכניותיה, ואז...אוי ואבוי!
ממשלות קצרות וחלשות הן גם סגולה מפני לחץ חיצוני. 'אם אתה חזק', אומרים לך, 'תוכל לעמוד בוויתורים כואבים!', ולכן רק החלש וקצר הימים אינו לחיץ. האיפוק שמגלה כלפינו אובמה מאז נפילת הממשלה - יוכיח.
אופס, טעיתי! הסירו דאגה מליבכם, שיטת הממשל לא תשונה: "חזקת השקר האמין", כבר אמרנו?!