המערך (או מפא"י), לא עשה דבר ב-1967 כדי לקיים מו"מ, וישב וחיכה שהערבים יגישו לו עלה של זית מעצמם. את תוצאות ההתנשאות והיהירות הזו אנו אוכלים כולנו עד היום. כעת, הערבים תפסו (...), והם הם שלא רוצים ומסרבים לכל מגע עם האויב, קרי אנחנו. כך גם שלטון הליכוד לא היה למעשה שלטון. ראש ממשלה עם כמה שרים, ללא החלפת צמרת השלטון הפקידותית - אין לו ערך. בארה"ב, מיד עם כל החלפת שלטון - מוחלפים אוטומטית כל מנהלי המשרדים ויועציהם. כולם מתמנים ע"י השלטון החדש ונאמנים לו.
רק בישראל הדמוקרטיה קימת רק בפה, אך לא במציאות. במציאות כפי שהיא: כל המימסד מאז התפלגות הההסתדרות הציונית לימנית ושמאלנית - בתחילת המאה ה-20, היה ונשאר מוצק בשמאלניותו. כל אותם שדרנים המלהגים ומלעלעים בלשונם היו ונשארו "אנשי שלומינו". בכל העיתונות הכתובה והרדיופונית, ובהמשך - בערוצי הטלוויזיה השונים - המממלכתית והמסחרית, רובם מדברים בקול אחד. אין רבגוניות ואין אפשרות לשמוע כראוי את שני הצדדים. יש רק שנאה לימין.
הבוקר, בתוכנית חדשות הבוקר של
קול ישראל, רואיין השר
גלעד ארדן. השדרן אריה, לא הפסיק לשסע את תשובותיו של השר, עלה בקולו על דברי השר כל העת, ולא ניתן היה לשומעים להבין מה אמר ארדן. התרגשותו וסערת נפשו של הקריין, שכה הזדהה עם מתנגדי הימין, גרמו לו להפריע לשר לענות לשאלותיו. לעומת זאת כשידידתנו וחביבת השמאל, שלי, החלה להתראיין - קולו של השדרן הפך לרגוע, והוא נתן לה לומר את תשובותיה בשלמותן, תוך כבוד והתנהלותו כקריין רגיל, כפי שצריך. מובן שסגרתי את הרדיו מיד. אני מעוניינת, כמו כל המאזינים, לשמוע בצורה הולמת כל דו-שיח וראיון שמשודרים ברדיו. אך אם נפתיתם להאמין שההשתלחות בנציגי הימין היא רק ברדיו - טעיתם. החוצפה וגסות הרוח של המראיינים ועורכי תוכניות ה"פאנל" למיניהן על המירקע אינה שונה . כי זו ההתנהלות המקובלת והנהוגה באופן שיגרתי בכל ערוצי התקשורת והמדיה.
נראה, שהרצון העז של השמאל לכבוש את הכס הפוליטי מהימין, עולה על כל היתר, וגורם להם לנקוט בצעדי יאוש פאטאליים.
כמו אילי הברזל בעזרתם נגחו הרומאים בחומות הערים הבצורות, וכבשו את רוב העולם אז - כך השמאל שולף כעת את נשק יום הדין האחרון, התקשורת והמדיה, ולא בוחל בשום אמצעי ביטוי גס ושקרי כדי לנגח ולהביס את הימין. העיקר - להגיע לשלטון ולמנעמיו.
ומי אשם בהימצאות הנשק הזה כולו בידי השמאל? הימין. יען הוא לא השכיל לנקות את האורוות, ולהחיל את שלטונו כנהוג בכל מדינה דמוקרטית. הכבוד וההדר הז'בוטינסקאי של בגין לא התירו לו לנהוג כמקובל במישטרים דמוקרטיים,להחליף את הפקידות הנאמנה לשמאל, בבעלי אוריינטציה שונה. לא ולא, הוא היה מעל לכל קטנוניות מפלגתית, וברוב אצילותו השאיר את כל "אנשי שלומינו" השמאלנים על מכונם. הוא בטח באהבת העם אליו. תמימות זו הייתה לבגין ולליכוד לרועץ.
וכך, פרסי עידוד לסופרים, אמנים ויוצרים, ממשיכים להינתן לנציגי שמאל מובהקים, גם אם ערך "אמנותם" מוטל בספק. כך "משורר" דה-לה-שמאטה ומטרידן מינית - נבחר לקבל פרס מפעל הפיס לתרבות...הא הא הא. איזו בדיחה. מסיבה זו, ברדיו ובטלוויזיה אנו נידונו לשמוע הגייה עילגת של עברית; גמגומים והגיה של אה, אה, לאחר ולפני כל מילה של שדרנים חביבים אלה;וכן, אולי הגיע הזמן לנקד לבורים שבהם את השמות והמונחים, במיוחד הלועזיים, כדי שלא יביישו את מקצועם?
השמאל לא בוחל אפילו בהזניית שמו, ומכנה עצמו המחנה "הציוני" עלאק. איך ציוני - אם חלק מהם מתנגדים להמנון הלאומי שלנו "התקווה"? ואיך הם ציונים אם ערבי שברשימתם מצהיר שהוא ראשית כל פלשתיני? הזאב עוטה עור של כבש לפתע... ולכו תדעו למי להאמין - מי הם הציונים האמיתיים? הרי המילה ציון הוא שמה של ירושלים - ואותה מוכנים ה"ציונים" לכאורה, להעניק מתנה לערבים? לאלה שעדיין לא מחקו את האמנה הפלשתינית שלהם, בה מוצהרת מטרתם הראשונה: לחסל את הישות היהודית והציונית ב"פלשתין"? ושלעולם, כך הצהיר אבו מאזן, לא יכירו בישראל כמדינה יהודית?
ההאזנה לרדיו והצפיה בתוכניות החדשות בטלוויזיה הישראלית הופכות בימים אלה של טרום בחירות, לחוכא ואיטלולא. קרקס מילולי מלא שקרים, השמצות, ניבולי פה מהצד של המחנה "הציוני", כלפי הציונים האמיתיים. עד כדי כך, שזה פשה גם להרצאות על פרשת השבוע, שאני משתתפת בהן כשומעת, ובאחת שכזו נשמעו בשבת האחרונה השמצות על הרב ורונסקי, כאילו בהיותו רב ראשי של צה"ל בזמנו, הורה לאסור על כל חובש או רופא יהודי בעת קרב בשבת, להגיש עזרה לפצוע שאינו יהודי, גם אם הוא קצין דרוזי או מוסלמי או נוצרי בצה"ל. עד היכן השקרים הללו יכולים להגיע על-מנת לממש את המטרה המיוחלת של כיבוש היעד הנכסף - השלטון?
נסיעתו של רה"מ לוושינגטון, כדי למצק את דעת הרוב בסנט ובבית הנבחרים האמריקני להרחיב את הסנקציות כנגד אירן, כל מטרתה היא להבטיח את אי-יכולתה של אירן להשתמש בנשק גרעיני שהיא מייצרת ולכבוש את ארצות המערב, ולהנחיל את תרבות האיסלאם על כל העולם. באירופה הם מצליחים בכיבוש הזוחל שלהם, הודות לרעיונות הדמוקרטיים האציליים האירופאים, ומציפים את היבשת המערבית בתרבות האיסלאם. אך כדי לכבוש מעצמה כמו אמריקה אין די בכיבוש זוחל, כי בכך ההיספאנים כבר הקדימו אותם, בעזרתו של הנשיא ההומני והאציל אובמה. כזכור הוא הצהיר שיעניק את מלוא הזכויות לחמישה מיליוני מהגרים לא חוקיים שם. ככה, במכה אחת.
לגבינו -לא רק גורל העולם כולו על כתפינו. אך הזמנת ראש ממשלתנו בפעם השלישית לנאום בבית הנבחרים האמריקני, זהו כבוד שרק צ'רצ'יל זכה בו. והיה וזה יישרת את עתיד קיומה של ישראל - והיה ויצליח לשכנעם שלא לוותר ולהקל על הסנקציות על אירן - זכינו בביטחון לעוד כמה שנים. ואנו אלה שנפיק מכך תועלת יותר מכל. אך "לציונים" החדשים זה לא מזיז. הם הרי בתבוסתנותם ובחנוניותם השנקינאית מוכנים זה מכבר לוותר כמעט על כל אדמת ישראל, כולל ירושלים והר-הבית...
אז לכו וחישבו למי להאמין? לאלה שיורים לעצמם ולנו בברכים? לאלה שטובת עמם לא מעניינת אותם? אלא רק הג'ובים הנכספים, מנעמי השלטון וכן הלאה ? או לאלה שמשרתים בצבא, במסירות נפש, גם עם כיפה ושמירת יהדותם? לאלה שגדלו בבית שאת עקרונותיו לא החליפו חדשים לבקרים תמורת מישרות רמות עם נסיעות שבועיות לחו"ל, אלא נשארו נאמנים לאהבת ארץ ישראל, לאדמתה, וחלקם (כחלוצים של תחילת המאה שעברה) - ידם בהקמת ישובים וכיבוש הארץ. (כיבוש: משמעו לכבוש כביש, להכין את הקרקע עבורו, ולהתיישב. ואין אלו מילים גסות).
לנאץ ולהכפיש את ראש הממשלה על שהוא נענה להזמנת יו"ר בית הנבחרים להרצות בפניהם את העובדות, על-מנת שיצביעו ויכריעו את גורל ההסכם העומד להחתם בין ארה"ב ולאירנים בשבועות הקרובים - נאצות אלו הן מילים גסות, פגיעה בדמוקרטיה שהם נושאים את שמה לשווא על שפתותיהם, והעיקר: זו פגיעה בעצמנו ובעתיד עצם קיומנו כאן.