א. התפשטות
בתגובה לדברים, שפרסמתי על הצלחת הדיאטה שלי, אמר לי חבר, ששמע בתוכנית של סטנדאפיסטית, שאינה עושה כושר גופני, כיוון שנולדה עם עין עצלה, והבעיה לא טופלה, והתפשטה לכל גופה.
ב. הגרוע מכולם
מאות מומחים אמריקניים (?)
קבעו, כי
ג'ון קרי הנו מזכיר המדינה (שר החוץ) האמריקני הגרוע ביותר בחמישים השנים האחרונות.
כמה לא-מפתיע מחד-גיסא, ונכון מאידך-גיסא.
קרי האנטישמי הבוטה מתאים כמו נעל-בית ישנה לאנטישמי בחדר הסגלגל, שיזכה, כנראה לכתר הנשיא הגרוע ביותר מאז מלחמת האזרחים האמריקנית.
סבירה לחלוטין בעיניי קביעת המומחים, כי הנרי קיסינג'ר הנו המוצלח במזכירי המדינה בחמישים השנים האחרונות - למרות ששירת תחת שני נשיאים לא-מוצלחים במיוחד (ריצ'ארד ניקסון וג'ראלד פורד). ובאותה המידה של אי-סבירות בעיניי נכללה
הילרי קלינטון בין שרי החוץ המוצלחים של ארצה.
ג. מה הוא קופץ?!
ראובן ריבלין, בעל התפקיד המיותר ביותר במדינה, לוקה במחלה הקשה, פֶרסיזם אקוטי - נוזלים עכורים עולים מירכתי גופו ומציפים את ראשו, ומשחררים את חרצובות לשונו ללא בקרה.
כך,
הוא יעץ ל
בני גנץ, הרמטכ"ל היוצא, להצטרף לפוליטיקה. באירוע פרידה מהרמטכ"ל, שמסיים את שירותו, אמר ריבלין: "הובלתָ את צה"ל לפסגות גבוהות, והעם בישראל מקווה שתוביל אותו בחייך האזרחיים. הוא זקוק לך בחזית ההנהגה של מדינת ישראל".
קשה להאמין, שריבלין מגלה אי-הבנה כה גדולה.
כדאי שיראה, למשל, את פסגת לבנון 2, שגנץ היה אחד מאבותיה, כמפקד זירת היבשה (מז"י), שהרס עם הרמטכ"ל יעלון את יכולתו של צבאנו לקראתה. עוד פסגה בקריירה הנפלאה של גנץ היא הפקרת השוטר מדחת יוסף למוות בקבר יוסף. וכמובן, קשה לשכוח את הישגיו המדהימים במבצע האחרון, שהרג שבעים מחיילינו, בזבז מיליארדים מהוננו, ולא השיג דבר.
ד. היה טנק ואיננו עוד
לוחמים באוגדת שרון במלחמת יום הכיפורים, פנו בסוף ינואר לרמטכ"ל, כדי להציל מהתכה את הטנק צ-817832, פטון ("מגח") מגדוד הסיור 87 - מאחרוני הטנקים מהדגם הזה, שנותרו עדיין - שנמצא בבית-הקברות לטנקים במחנה פלוגות.
ארבעת אנשי צוות הטנק נהרגו במלחמה, והלוחמים הוותיקים ביקשו להפוך את הטנק לאנדרטה בבית-הספר לשריון במחנה שיזפון.
הלוחמים לא קיבלו תשובה מלשכת הרמטכ"ל, ואילו במחנה פלוגות נשלח הטנק להתכה - למרות בקשה מפורשת מהנגד האחראי להשאירו במחנה, עד להחלטת הרמטכ"ל בנושא.
"קשה לדעת אם סכלות או חוסר-תשומת-לב גרמו לשליחת הטנק להתכה" - כותב אל"ם (מיל') שאול נגר, עורך שריונט, בטאון יד לשריון. "אחרי המאמץ האדיר של המפקדים והלוחמים לשמר טנק זה, כסמל לגבורת הלוחמים במלחמת יום הכיפורים, התברר כי מעשה לא-אחראי (כדי להימנע מביטוי חריף) הביא למחיקה מעל האדמה של מה שהיה פעם מערכת אדם ומכונה חיה ולוחמת באותה מלחמה". זה, כנראה, יחס צבאנו להיסטוריה ולמורשת.
ה. מי מכיר? מי יודע?
בדרך לחמת-גדר (אלחמה) נשלמת הקמת אנדרטה לשבעה חיילי שריון, חללי התקרית בארבע באפריל 1951, שבה כבש הצבא הסורי את המקום.
וזה הסיפור העגום של תקרית אלחמה:
בארבעה באפריל 1951, בשעה 16:45, יצאו ממשטרת צמח 21 איש בשני כלי-רכב - תשעה-עשר חיילים לבושים במדי שוטרים, קצין משטרה וסמל - בדרכם למובלעת אלחמה (שלפי הסכמי שביתת-הנשק עם סוריה, הייתה שטח מפורז השייך לישראל). הכוח יצא לשטח בעקבות ידיעות, שהגיעו למודיעין פיקוד הצפון בדבר כניסה של יחידה סורית למובלעת.
בחמש בערב נתקל הכוח הישראלי בשלושה חיילים סוריים בצומת פיק. התפתח ויכוח בין מפקדי הכוחות, וקצין המודיעין הפיקודי, שלא היה בקי בהוראות, שידר ממטוס הפייפר שלו הוראה לסיור להמשיך בדרכו - ועזב את המקום עם מטוסו. 24 דקות מאוחר יותר, כשניסה הכוח להתקדם לכיוון משטרת אלחמה, נפתחה לעברו אש. מכונית אחת הצליחה לחזור על עקבותיה, והאחרת נתקעה באמצע הכביש. במטח היריות נהרגו שבעה מאנשינו, שלושה נפצעו ואחד נשבה.
ואלה הנופלים:
קלמן סולוניקוב, יליד 1932, בולגריה.
כהן מרדכי, יליד 1933, טורקיה.
כהן שמחה, יליד 1922, טוניסיה.
בלס שמעון, יליד 1932, תימן.
כהן שמעון, יליד 1932, מרוקו.
ישראלי יצחק, יליד 1927, אירן.
לעוב נסים, יליד 1927, מרוקו.
כולם עולים חדשים, שעלו לארץ זמן קצר קודם לכן (רובם בגיל 24-18).
את הרעיון להקים אנדרטה להנצחת החיילים שנפלו במקום הגה מדריך הטיולים גיל ברנר ממצפה מסד. את כל העבודות עשו בהתנדבות יובל לופן מקיבוץ גינוסר, אחיעם ליפשיץ מבית הילל ואסתי סחייק הרלב. האנדרטה כוללת שלושה גושי בזלת, שיש עליהם סימנים של פגיעות כדורים. על סלע אחד חקוקה כותרת "לזכרם" ומתחתיה חקוקים שבעה שמות בצורת מנורה. על הסלע האחר חקוקה הכותרת "יד לשבעה", כשמצדו האחד של הסלע מסותתות המון כפות ידיים, ומצדו האחר מסותתות שבע נעליים צבאיות ומעליהן שבע קסדות.
כוונת היוצרים לחנוך את האנדרטה בארבעה באפריל - 64 שנים לאחר התקרית - בנוכחות בני משפחות הנופלים. אלא שעד היום, לא הצליחו למצוא קצה חוט אל המשפחות השכולות.
רוב הנופלים היו רווקים - למעט שמחה כהן, שהיה נשוי, ואשתו הייתה בהריון. לאחר נפילתו נולדה בתו.
אם יש לכם מידע כלשהו, שיכול להביא לקשר עם אחת המשפחות - ניתן לפנות למיכה אלקובי (054-7548700), או ליובל לופן (050-7395678).
