המלחמה בין איש העסקים ובעל מניות (27%) במעריב, ולדימיר גוסינסקי, לבין בעל השליטה בהכשרת היישוב השולטת במעריב, עפר נמרודי, מתעצמת. גוסינסקי שלח ביום חמישי שעבר מכתב לחברת מעריב, בו הוא מבקש למנות את רו"ח יהודה ברלב כדירקטור חליף בחברה במקומו של כריס רינו. ברלב נחשב לרו"ח חוקר מהבכירים בישראל ושירותיו נשכרים פעמים רבות על-ידי רשות ני"ע כדי לבצע חקירות בחברות ציבוריות, בעבר אף היה מעורב בחקירה במעילה בבנק למסחר.
מינויו של דירקטור חליף מחויב באישורו של דירקטוריון החברה. אישור כזה, ככל הנראה, לא ניתן עדיין ובכל מקרה, מעריב לא הודיעה לבורסה על מינויו של ברלב לדירקטור חליף. עם זאת, מקורבים לגוסינסקי מביעים ביטחון בכך שמינויו יאושר, שכן מדובר באדם ראוי במיוחד ובעל מוניטין. לדבריהם אין סיבה עניינית שלא למנות אותו והוא יכול רק להועיל לחברה.
יחד עם זאת, הרקע למינויו של ברלב ברור. לפני כמה ימים שלח גוסינסקי מכתב למעריב באמצעות עורך הדין פיני רובין. במכתבו דורש גוסינסקי מחברת הכשרת היישוב, שהיא בעלת השליטה במעריב, לפצות את חברת מעריב החזקות בסכום של 85 מיליון שקל בגין הנזקים שנגרמו לטענתו מעסקה מ-1999. בעסקה זו רכשה מעריב מהחברה האחות (מלונות הכשרת היישוב) 72% ממניותיה של חברת הד ארצי, תמורת 29 מיליון שקל.
מעריב מכרה את אחזקותיה בהד ארצי ארבע שנים מאוחר יותר תמורת 5 מיליון שקל בלבד, תוך שהיא נאלצת לממש ערבויות שנתנה לבנקים כנגד התחייבויותיה של הד ארצי ב-5 מיליון שקל, לרכוש את פעילותה של ספרית מעריב מידי הד ארצי, לקחת על עצמה התחייבויות כספיות בסכום כולל של 21 מיליון שקל, וכן להזרים להד ארצי כנגד הקצאת מניות 39 מיליון שקל.
גוסינסקי דורש מהכשרת היישוב לפצותו בסכום של 34 מיליון דולר בשל הפרה יסודית, לכאורה, של הסכם בעלי מניות שנחתם בין הכשרת היישוב לבין גוסינסקי, ביחס לשליטתם המשותפת במעריב. גוסינסקי מבסס את טענותיו להפרה יסודית על אישור תקציב מעריב ל-2006 על אף התנגדותו. הוא אינו דורש מהכשרת היישוב פיצוי על ההפסדים הכבדים שנגרמו לו מהשקעתו במעריב. גוסינסקי רכש 25% מהונה של מעריב בהקצאת מניות בסוף פברואר 1998 תמורת 85 מיליון דולר, כלומר לפי שווי חברה של 340 מיליון דולר אחרי ההשקעה ואחר כך הגדיל את אחזקתו בחברה ל-27.1%.
מעריב נסחרת כיום בשווי חברה של 122 מיליון דולר, כך שהנתח שגוסינסקי רכש בהקצאת מניות שווה עתה 30 מיליון דולר. מעריב חילקה מ-2001 סכום זניח של 15 מיליון שקל כדיבידנד וצברה הפסד של 262 מיליון שקל באותן שנים.
הונה העצמי של מעריב פחת בעקבות הפסדים אלו ל-307 מיליון שקל (73 מיליון דולר), כך שברור שאלמלא ההקצאה הפרטית לגוסינסקי מ-1998 היה מצבה פחות טוב.
רו"ח קים שהם ניר, מזכירת הכשרת היישוב, דחתה במכתבה לבורסה את כל דרישותיו וטענותיו של גוסינסקי. לדבריה, "רכישת הד ארצי בזמנו, מלבד היותה עסקה שנראתה כעסקה לטובת מעריב, באשר פעילות הד ארצי באותה עת נחזתה להיות סינרגיטית לפעילות מעריב, הרי שהיא אושרה כבר לפני יותר משבע שנים בידי כל הגופים המוסמכים ונדרשים לכך במעריב, לרבות אסיפת בעלי המניות של מעריב, ברוב מיוחד כנדרש על-פי דין, ללא כל התנגדות של גוסינסקי".
שהם ניר דוחה גם את הטענות של גוסינסקי בנוגע להפרה, לכאורה, של הסכם בעלי המניות במעריב: "הסכם בעלי המניות בין הכשרה תקשורת לבין גוסינסקי לא הופר בידי הכשרה תקשורת כשדירקטוריון מעריב אישר את תקציב מעריב ל-2006 כסמכותו על-פי דין. למיטב ידיעת החברה, הסמכות הבלעדית לקבוע תקציב של חברה, ובוודאי שכך בחברה ציבורית, היא בידי הדירקטוריון שלה"
ברקע לכל הפרשייה, עומדים המגעים האחרונים שניהל נמרודי למכירת השליטה במעריב ובהכשרת היישוב, כאשר הבולטת בהם היתה העסקה שכמעט נסגרה למכירת השליטה בחברה למיליארדר ארקדי גאידמק. נראה כי גוסינסקי קיווה שמכירה כזאת תחלץ אותו מההשקעה הגרועה ותוציא אותו בלא פגע מההרפתקה. ואולם כאשר נוכח כי אין עסקה באופק, הוא החליט לנסות ולדרוש פיצוי מהחברה בדרכים אחרות כדי לנסות ולמזער את הפסדיו.