אומרים שהדברים הטובים באים באריזות קטנות וגם שעל איכות צריך לשלם. בכל הקשור למפעל המוצלח של השף-סלב ניר צוק,
קורדליה, זה לגמרי נכון. מדובר כאן במופע שלם, מהאינטרקום בדלת הכניסה, דרך תליית המעילים, הנחת מפית על הברכיים, ההדום לתיקים, ועד ניקוי השולחן עם מברשת וצלוחית. השואו נמשך גם על השולחן עם צלחות ענק מוזהבות, תפריט מעור ומנות אסתטיות להפליא. התפאורה עצמה רומנטית ומלאה בנרות, המלצרים מתייחסים באהדה לכל גחמה.
למרות שאנחנו לא ממש בעניין של אספרגוס, החלטנו ללכת על ארוחת הטעימות בסימן חגיגות האספרגוס, הכוללת 7 מנות (פלוס אחת, ועל זה בהמשך). למרות שגובים על הארוחה 190 שקלים לא כולל שתיה, בקורדליה מחייבים את השולחן כולו להזמין אותה או להזמין מנות מהתפריט הרגיל. אי אפשר לשלב. בארוחת הטעימות הדריל הוא כזה: ראשונה ועיקרית בוחרים מהתפריט וכל שאר המנות הן הפתעה מוחלטת. הרפתקנים ואוהבי ריגושים יתלהבו, מתוכננים ובעייתיים קולינרית קצת פחות.
אחרי שהזמנו, התחיל לזרום האוכל לשולחן. 2 לחמניות קטנות לכל סועד, שנראה כי הוצאו מקירור וחוממו לכבודנו, חמאה עם עלי טימין, סלט עגבניות שרופות עם לבנה ורוקט, ופנקוטה אספרגוס עם שמנת וקוויאר.
אחר כך עלו על שולחננו המרקים: קרם אספרגוס בציר שרימפס ומרק שומר עם שמנת שהיו חסרי אופי. המלצרית, ששמה לב שלא ממש התלהבנו, אספה מיד את הצלחות והציעה מנה חלופית: חציל קלוי עם פירות יער, טחינה ופטרוזיליה, שהיה חם ונמס בפה.
למנה ראשונה בחרנו סלט חורף אכזרי (בלי החלק האכזרי - פלפלים חריפים), שכלל עלים ירוקים, ודפי פילה על חיטה חמימה, שהיה חריף וטעים. מיד אחר כך צנח על השולחן סורבה פיטאיה, פרי אדמדם וחמצמץ, ומלפפונים.
ואז הגיעו העיקריות - רביולי אספרגוס בבצק פלפלים (מנה מעולה שכללה רביולי שריחף על הלשון ברכות לצד סלק ואספרגוס שהוגשו חלוטים, והכול צף ברוטב לימוני עדין ומהמם), ומוסר קזחה עם טחינה שחורה ואטריות אורז.
אחר כך הגיעה המלצרית ובישרה שכעת באפשרותנו לחזור אחורה בתפריט ולהזמין ככל העולה על רוחנו. נשמע מוגזם? אנחנו נשארנו עם רגשות מעורבים לזמן קצר בלבד. מי שהסתכל ממש מקרוב היה יכול לראות איך גלגלי המוח שלנו עבדו. איך שינענו מזונות בבטן כדי לפנות מקום לעוד ועוד ועוד אוכל. מנות האקסטרה שהזמנו (נו, ברור) היו רביולי לימון ברוטב שמפניה ושרימפס, ופילה בקר אלזסי על מחית ירקות שורש.
כדי שלא נתפוצץ מעונג וגם כדי למשוך זמן יזמנו הפסקות במרחק בטוח מהצלחת, ובין המנות עלינו לבר עם היין, (פלאם קלסיקו). אבל חייבים להמשיך בזלילה הגדולה - צלחת גבינות עיזים של משק צוק (כן, מדובר בעסק משפחתי) עם תותים, פיטיאה, לימונים כבושים ביין וטוסטונים מתובלים בקינמון, הוגשו לנו בליווי מוסקטו.
בכוחותינו האחרונים התמודדנו בהצלחה ניכרת עם מנות זעירות של קרם ברולה בזיגוג הל, מוס שוקולד לבן עם תותים, עוגת שמרים ושוקולד, ועוגת אגוזים. למרות הבושה ובזכות התאורה החלשה ליקקנו את האצבעות כדי לא להפסיד אפילו טיפה. למוטיב התאורה היה תפקיד חשוב בארוחה. עמימות האור הקנתה לכל ביס ראשון במנות מרכיב של הימור, כי לא ממש ראינו מה נכנס לנו לפה.
יחד עם היין (150 שקלים), החשבון לזוג עמד על 530 שקלים ולמרות שכל המרכיבים בארוחה, בשמות המנות ובאווירה מכוונים לגורמה פלצני, התחושה שעולה מבילוי ערב בקורדליה היא דווקא ביתית, חמימה ומזמינה והאיכות של המנות לא נפגעת על אף ברנז'יותו של השף.