נניח שהייתם נתקלים בהגדרת התשבץ הבאה: "הסרט ששם את קזחסטן על המפה". מילה אחת, חמש אותיות, ו' שניה ו-א' רביעית ( _ ו _ א _ ). התשובה הנכונה היא כמובן, "
נומאד". אם חשבתם על
סרט אחר, "נומאד" מתיימר לשנות את עולם האסוציאציות שלכם.
במאה ה-18 היתה קזחסטן אוסף מפוזר של שבטים נוודים, שנעו לאורכה ולרוחבה של הארץ המדברית, הגובלת עם סין, רוסיה וטיבט. השבטים קיימו מסורת ארוכת שנים של מלחמות עם פולשים שונים, בעיקר עם הג'ונגארים, אך לא הזניחו גם את המאבקים הפנימיים בין הפלגים. את הסטטוס-קוו מפר לוחם-מכשף בשם אוראז (
ג'ייסון סקוט לי), המנבא את לידתו של משיח מקומי, צאצא של ג'ינגס-חאן הגדול. כאשר נולד הגואל לעתיד, שולח שליט הג'ונגאר את שר הצבא שלו, שאריש (
מארק דאקסקוס), להרוג את התינוק. אוראז מציל את מנסור (
קונו בקר) הפעוט, ומגדל אותו כחלק מחבורת יתומים. יחד עם חברו הטוב אראלי (
ג'יי הרננדז), יוצא מנסור להגשים את ייעודו ולהפוך למאחד האומה הקזחית: אבלאי-חאן.
תהליך ההפקה של הסרט הוא כמעט אפוס היסטורי בפני עצמו: עקב בעיות תקציביות, הופסקו צילומי הסרט, והבמאי
איבאן פסר הוחלף בידי
סרגיי בודרוב. המשקיעים החדשים דרשו עוד סצינות קרב, וגם סיפור אהבה נרחב יותר, מה שהאריך עוד יותר את הצילומים. בנוסף לכפילות בעמדת הבימוי, הסרט זכה גם לשתי גירסאות בשלב העריכה. אחת באנגלית, ואחת בקזחית. ומכיוון שהשחקנים ההוליוודיים אינם דוברים את שפת המקומיים, מדבבים השלימו את המלאכה. מאידך, חלק מהשחקנים הקזחים לא ידעו אנגלית, כך שגם הגירסה הבינלאומית מדובבת בחלקה. בסרט שמוקרן בישראל, כולם מדברים קזחית, גם אם השפתיים לא תמיד נעות בתיאום מלא עם הדיאלוג.
לא מפתיע אם כך שכל הסלט הזה לא הפך ליצירה אחת שלמה. הצל"ש היחיד מגיע למחלקת התלבושות הססגונית, עליה מופקדות מארית אלן ("עיניים עצומות לרווחה"), ומישל אוקונור ("הארי פוטר וחדר הסודות"). אך למרות שכל הדודות שישבו מאחורי התפעלו שוב ושוב מן ההפקה, נדמה לי שהסרט היקר ביותר בתולדות קזחסטן היה יכול לנתב את תקציבו לאפיקים נוספים. ניכר כי צולמו בדיוק שני שוטים של המוני סוסים דוהרים, אשר שובצו כמה וכמה פעמים במהלך הסרט, תוך שימוש בטכניקות עריכה שונות. וזה באמת נחמד מאוד שיש המון צילומי נוף מדבריים, אבל לא באנו לקולנוע כדי לטייל.
מצד שני, הנופים הם הדבר היחיד שמסיח את הדעת מהתסריט של רוסטאם איברג'ימיקוב ("הספר מסיביריה"). חלקו הראשון של הסרט מגושם ומקרטע כמו בוראט בחנות חרסינה. החלק השני כל כך תבניתי, עד שאי אפשר שלא לנחש כי הקזחים ראו יותר מדי הוליווד לאחרונה. הגיבור מסתובב עם שיער קצוץ המעוטר בצמה בודדה, כאילו היה "פדוון" צעיר ב"מלחמת הכוכבים". שאריש מציע להילחם על העיר בקרב אחד על אחד, ממש כמו ב"טרויה". הקרב האחרון בו נבקעות חומות העיר הבצורה, נראה כמו שיחזור סוג ב' של הקרב על "מצודת הלם", בסרט האחרון של "שר הטבעות". אפילו עניין הנבואה מטופל בצורה פשטנית. במהלך כל הסרט עושים המשתתפים כל שביכולתם להגשימה. החבר'ה הרעים שוגים בכוונה, והטובים, מציבים מכשולים דמיוניים בפני עצמם.
בתור שיתוף פעולה הוליוודי-קזחי ראשון בקולנוע, "נומאד" הוא ניסיון מעניין אך לא מוצלח. כותרות פתיחה באותיות קיריליות, מניירות של סרטים יפניים, ושחקן ראשי ממקסיקו, לא ממש תרמו לידע שלי על קזחסטן. זהו בהחלט אפוס היסטורי מופק להפליא, אבל לא משהו שאי אפשר לתפוס בערוץ "הולמרק". ויש לי הרגשה שאני יודע מה חשב עליו הכתב הקזחי מספר 1.