ישנן חוויות שלרוב קורות רק כשנמצאים בחו"ל, כמו למשל, מציאת מציאות. אח, מציאות! תחושת הסיפוק של מציאת מציאה! תודו שתמיד יותר משמח לקנות מעיל וינטג' ישן, כזה שבטוח אין לאף אחד בארץ, בחנות יד שנייה או בשוק פשפשים מאשר לקנות בגאפ. ובוודאי ובוודאי שיותר כיף לאכול בביסטרו פשוט ונחמד שמצאתם במקרה ברחוב צדדי בזמן שוטטות, מאשר במקום מפורסם. אם כן, אני שמחה לבשר לאלה שלא נוסעים בקרוב לחו"ל, שאמנם מעיל וינטג' אמיתי עוד לא מצאתי בארצנו הקטנטונת, אבל בתחום הקולינארי עוד לא אבדה תקוותנו.
באמצע רחוב הרצל (כן, כן, הרצל בתל אביב) מתחבא לו "שה רומי" (אצל רומי, בצרפתית), ביסטרו קטן, שמרגע שתעברו את סף הדלת תתקשו להאמין שבחוץ יש רחוב מלא בחנויות בדים ורהיטים ולא רחוב "רו דה מרטיר" הפריזאי. הכל, אבל הכל, פריז: מהמוזיקה הצרפתית, התמונות של אדית פיאף, ועד יושבי הבר והשפה הנפלאה הזו שנשמעת בכל מקום. העיצוב גם הוא על-פי עקרונות האומה - בר ארוך המוביל לפינה קטנה ואינטימית בה לא יותר מחמישה שולחנות, ביסטרו בר צרפתי כמו שביסטרו בר צרפתי אמור להיות. המקום מתפקד כמסעדה בצהריים ומ-19:00 ועד 23:00 הופך לבר שוקק חיים, אנשים ואלכוהול.
מיד לאחר ששרנו את המרסייז בליבנו בשילוב עם הצדעה שקטה לרזיסטנס, התיישבנו על הבר והתחלנו את הערב בגמיעה של שתי כוסות יין מזן סירה (25 שקל). כשכבר לא הצלחנו לשיר, הבנו שכנראה הגיע הזמן לאכול ועברנו לכבוד מלאכה קדושה זו לשולחן בפינה הקטנה, שהשרתה עלינו חמימות וביתיות. למי שאינו בקי בעולם המסעדות הצרפתי, כדאי לדעת שביסטרו הוא לרוב מסעדה עם תפריט לא גדול במיוחד אך מגוון, שאליו נוספות בכל יום מנות מיוחדות בהתאם לדיג, ציד ומצב רוחו של השף. למעשה, הרבה מהמסעדות בארץ קוראות לעצמן ביסטרו ללא קשר לביסטרו הצרפתי המקורי. רוב הביסטרואים בפריז מגישים אוכל צרפתי מסורתי, ללא פיוז'ן וללא פוזה מיותרת. אוכל פשוט, נפלא, וחשוב מאוד: לא יקר.
להפתעתי, דווקא ברחוב הרצל, נמצא הדבר האמיתי - השף, ששמו אני בן קד, למד והתחנך בצרפת, והביא עימו את המסורת הביסטרואית כפי שהיא אמורה להיות. בתפריט מספר לא גדול אך מספק של מנות של בשר, דגים, פסטות וסלטים, יחד עם מנות מיוחדות שמשתנות בכל יום. הבישול, כמובן, צרפתי כמו שרק צרפתי יכול לבשל. פתחנו בטרין של כבד עוף שהוגש עם ריבת תאנים (שילוב גאוני) וטוסטים קטנים מלחם לבן (36 שקל), שהיה נימוח ונהדר.
בחירת העיקריות הייתה לשמחתי קלה במיוחד, שכן נאמרה מילת הקסם שלי: טרופ, או פטריות כמהין בשבילכם. אח, כמהין! למי שלצערי ולצערו לא מכיר את הטעם - מדובר בפטריות נדירות שגדלות לזמן קצר בחורף וגם אז הן עושות את זה מתחת לאדמה וצריך חזירים שאומנו במיוחד שיריחו ויגלו אותן. הזמנתי ללא היסוס את מנת הפטוצ'יני פטריות כמהין (63 שקל) והתענגתי על כל ביס. מילת הקסם הביסטרואית היא פשטות. מנה פשוטה של פסטה עם שמנת, חמאה ופטריות פורצ'יני וכמהין, אך מדהימה בגלל דיוק בבישול וחומרי הגלם. הכמהין עשתה את העבודה והפכה את המנה לחוויה קולינארית מיוחדת ונפלאה.
המנה השנייה שהזמנו הייתה גם היא מאותו בית יוצר של קלאסיקה צרפתית ביסטרואית - פילה ברוטב יין אדום (89 שקל). הפילה הגיע בדיוק במידה, רך מאוד, ועם רוטב מצוין ולא מתוק וסמיך מדי, כמו ברוב המסעדות שמנסות לשיר בצרפתית, אלא עדין מספיק כדי לכבד את טעמי הבשר. לסיום חגגנו על סופלה שוקולד (29 שקל), שהיה חביב אך קצת מאכזב אחרי הסטנדרט הכל כך גבוה של האוכל.
לסיכום - לכל מי שלא נרגע מאז הביקור האחרון שלו בפריז וחולם עליה בלילות, או למי שאין לו כסף לנסוע אבל רוצה לטעום קצת חו"ל - רוצו ותקבלו לפחות קצת פריז, במחיר שהוא הרבה יותר מסביר (נצלו את עונת הכמהין!).