מחקר חדש מצא כי דוח הביניים של ועדת וינוגרד זכה לרמה גבוהה יחסית של אמון הציבור. רמה גבוהה זו נובעת מכך שדוח הביניים נתן אישור לביקורת המוקדמת של הציבור ביחס למלחמה, ומהעובדה כי עמד בראש הוועדה שופט.
המחקר נערך על-ידי דוקטור רענן סוליציאנו-קינן, מבית הספר למדיניות ציבורית והמחלקה למדע המדינה של האוניברסיטה העברית ודוקטור יפעת הולצמן-גזית, מבית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל. המחקר התבסס על שני סקרי דעת קהל מייצגים: הסקר הראשון נערך עם הקמת הוועדה, בספטמבר 2006, וכלל 1,001 איש. הסקר השני נערך לאחר פרסום דוח הביניים, במאי 2007, וכלל 500 איש מתוך אלו שנדגמו בסקר הראשון.
מהמחקר עולה כי בניגוד להנחה המקובלת, לפיה רק ועדת חקירה ממלכתית תזכה לאמון הציבור, מגלה המחקר כי הגורם המשפיע ביותר על אמינות דוח הביניים הוא דווקא תוכנו. ככל שמסקנות הדוח נתפסו בציבור כביקורתיות יותר, כך הוערך הדוח כאמין יותר. גורם נוסף, המשפיע על מידת האמון בדוח, הוא עמידת שופט בכיר בראשות הוועדה. נשאלים אשר תמכו במינוי שופט בכיר לראשות הוועדה נטו לתת יותר אמון בדוח.
יחד עם זאת, נמצא כי אמון הציבור בדוח אינו מושפע מדרך המינוי של חברי הוועדה, בין אם היא מונתה על-ידי הממשלה, ובין אם על-ידי נשיא בית המשפט העליון. כדי לשלול את ההסבר שממצא זה נובע מכך שלציבור אין מספיק ידע, לגבי ההבדלים בין ועדות החקירה השונות, בוצע ניתוח מפורט של עמדות המשיבים. נבדקו המשיבים שהיו מודעים לכך שוועדת וינוגרד אינה ועדת חקירה ממלכתית ונמצא כי גם רמת אמון הציבור של קבוצה זאת לא הושפעה מדרך המינוי.
"ממצאים אלו סותרים, למעשה, את הטענות שהעלו בבג"צ המתנגדים לדרך מינויה של ועדת וינגורד, לפיהן, רק לוועדת חקירה ממלכתית יהיה אמון ציבורי", טוענים דוקטור סוליציאנו-קינן ודוקטור הולצמן-גזית. לדבריהם, "בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, הדינמיקה הפוליטית לאחר משבר מתאפיינת בלחץ ציבורי להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ואולם, למרות שמונתה לבסוף ועדה ממשלתית, אין כל תמיכה לכך שהייתה לעובדה זו השפעה על אמון הציבור בדוח".
דוקטור סוליציאנו-קינן מוסיף כי "תוצאות אלו תואמות תוצאות מחקר קודם שערכתי בבריטניה". לדבריו, "גם שם נמצא כי ועדות חקירה אינן זוכות בהכרח לאמון הציבור, אלא לאמון מותנה. רק במקרה בו הוועדה מגיעה למסקנות המקובלות על הציבור היא תזכה לאמון הציבור".