לפני כ-15 שנה, במסגרת שירותי הצבאי ביקרתי ברעות, אז מועצה מקומית קטנה בין תל אביב לירושלים. הדבר היחיד שאני זוכר משם הוא בתים חד קומתיים, מוקפים בסלעים ובנוף חולי בעיקר ומאוישים באנשי קבע. עשור וחצי עבר מאז, רעות התאחדה עם מכבים ומודיעין, ובמקום התפתחה באופן מטאורי אחת הערים עם הגידול המהיר ביותר בתולדות מדינת ישראל. 70 אלף תושבים, בניינים רבי קומות, נוף שמשדר רוגע ואוכלוסיה מעורבת - צעירים, בעלי משפחות, חילוניים, מסורתיים ודתיים. עיר מרכזית לכל דבר, שאפילו ניפקה לנו שגרירי כבוד כמו, למשל, הכדורגלן בן סהר והטניסאית שחר פאר.
אלא שבתור ישוב צעיר ומתפתח כל כך, גם למקום אפוף פוטנציאל כמו מודיעין עדיין יש מה ללמוד, לפחות בתחום הבילוי. כשאין הרבה מקומות בילוי וצריך לרצות את כל פלחי האוכלוסיה, חשוב להיות יצירתי, ויצירתיות הייתה בהחלט שמם השני של הוגי ומקימי קפה אנג'לו שבמודיעין סנטר. איך, למשל, גורמים גם לפוטנציאל העצום של צעירים שרוצים לבלות ומאיימים לברוח לת"א או לירושלים? כיצד מושכים גם את הלקוחות המסורתיים והדתיים מבלי לפגוע ברגשותיהם? באנג'לו מצאו דרך למשוך בחבל בשני קצותיו, בזכות אוכל איכותי וטרי ואווירה נעימה שיכולה להתפרש לכל מיני כיוונים, מרומנטי ועד עסקי, מרגוע ועד קצבי. אפשר לבוא, למשל, לסתם ערב זוגי לאור נרות, אבל ניתן גם לצפות עם כמה חבר'ה בליגת האלופות או באירועי ספורט גדולים יותר (בקיץ הקרוב, למשל, יש יורו בכדורגל ואת האולימפיאדה. הכינו את ההזמנות).
והאוכל? פשוט תענוג. כל נגיסה מעידה על הטריות של המוצרים, ואפילו הג'מוס, בהמה גסה שלא מפסיקה לטרוף, הנהן בראשו כשנגס בסנדביץ' הסלמון שלו, משמע הוא גסטרונום ותיק שאוכל במסעדות בכל שני וחמישי (האמת היא שהוא אוכל במסעדות כל שני וחמישי, ועדיין מצא מקום להחמיא). פתחנו, כיאה לערב חורפי, במרקים. לי מרק עדשים ולג'מוס מרק בטטה (22 שקל), שניהם מוגשים עם לחם מתובל ומצוין. נשנשנו גם את הקרוסטיני האיטלקי (24 שקל) - שמשום מה נקרא כאן "קורסטינקי" - לחם קלוי עם גבינה, ממרח זיתים, חציל קלוי, עגבניות ופסטו. משם לקח הג'מוס את סנדביץ' הסלמון שלו, אותו בחר מהיצע גדול של כריכים, ואני טרפתי בתאווה פסטה פנה עם עגבניות וחצילים וגבינת פטה מגוררת (40 שקל). הזמנו גם שייק פירות (25 שקל) וצ'אי הודי על בסיס חלב. לקינוח לקחנו את הבראוניז - שלוש שכבות של קציפה על מצע בראוני (28 שקל) ואת הקיפוד - מוס פררו רושה בציפוי קרם גנאש (28 שקל). כשסיימנו, כבר לא יכולנו לזוז.
למקום, כאמור, יש עוד הרבה סוגי כריכים, סלטים, טוסטים וארוחות בוקר. בסך-הכל אי אפשר לומר שאנג'לו נופל מבתי הקפה הטובים של תל אביב, חיפה או ירושלים. אם אינכם גרים במודיעין, מן הסתם לא תטריחו את עצמכם להיכנס לעיר בשביל בילוי סולידי, אבל אם הנכם מתגוררים בסביבה ועדיין לא שמעתם על המקום, שווה לקפוץ, כי אולי תגלו, כך פתאום, שכל הנסיעות והנדודים שערכתם במטרה למצוא את המקום שיהווה עבורכם את ביתכם השני היו לשווא, ושהוא נמצא ממש כאן, מתחת לאף.