כשאתה מבקר במקום בפעם השנייה ואילך, יש חיסרון אחד גדול ויתרון אחד ענק. החיסרון הוא שקשה להפתיע אותך. אתה מכיר את המנות, את האווירה, את העיצוב ולעתים קרובות גם את המנות, מכיוון שכמו שאומרים - אין הזדמנות שנייה להתרשמות ראשונה. היתרון הוא שאם חזרת, כנראה שכל כך נהנית, שאלמנט ההפתעה הופך להיות משני בחשיבותו. אתה מזמין את המנות המוכרות, אלה שהיו טעימות לך, שותה את היין המשובח שהזמנת בפעם הקודמת ויושב במקום שבו תוכל לראות את כל ה"נוף", הלוא אין חכם כבעל ניסיון.
עכשיו, בואו לא ניסחף. הביקור שלי ברפאלו, שממוקמת באזור התעשיה הישן של ראשל"צ, היה בסך-הכל השני במספר, כשאת הראשון ערכתי לפני למעלה מחצי שנה. ובכל זאת, תשאלו מדוע ההקדמה הארוכה כל כך? ובכן, משום שבחייו של מבקר מסעדות שמאחוריו עשרות רבות של כתבות, פעם שנייה באותו מקום משולה לפעם עשירית אצל סועד רגיל. אל תשכחו, אני צריך לא רק לאכול אלא גם להעביר רשמים, לאתגר ולרתק את הקורא ובמיוחד לא לחזור על עצמי. וקשה מאוד, כשאתה מתארח במסעדה בפעם השנייה, שלא לחזור על עצמך.
אלא שלמרבה המזל, רפאלו עמדה במבחן בהצלחה מרובה. ראשית, כי עבר מספיק זמן. שנית, וחשוב מכך - כי לא יכולנו ליפול. התפריט לא רק עשיר ומגוון, הוא גם טעים ועומד לעבור שינוי אחרי פסח, ככה שעוד יתווספו לו מטעמים. בנוסף, בחול המועד יעבוד המקום בנוהל פסח, דהיינו עם לחמים ובצקים כשרים, כך שהתפריט כמעט לא ייפגע. וכך לא הייתה לנו, הג'מוס והמושך בקולמוס, כל בעיה ללכת על נתיבים אחרים וחדשניים יחסית למה שאנחנו מזמינים תמיד, כדי לוודא שלא נפלנו במקרה על מנה דומה או זהה לזו שלקחנו בפעם שעברה. רפאלו, שבגלגולה הקודם הייתה בית קפה והפכה לביסטרו מטופח, לא מוותרת על נישת בית הקפה בתפריט, כך שלצד בשרים, פסטות ופתיחים שמאפיינים מסעדה, תוכלו למצוא בו גם סלטים, מרקים, טוסטים וכריכים שמאפיינים בעיקר בתי קפה. לנו לא היו טענות, אנחנו באנו לאכול.
פתחנו עם ראפ אנטרקוט (36 שקל) - רול עם רצועות אנטרקוט וירקות קלויים, וראפ לא פחות טוב שטמן בחובו פרגית (34 שקל) עם טחינה ירוקה ומלפפון חמוץ. לא דילגנו גם על נתחי הרוסטביף המוגשים עם פאהיטה (33 שקל) לפני שהמשכנו לעיקריות. הג'מוס הזמין את הצ'ימיצ'נגה (49 שקל) - מנה די פשוטה שמזכירה אמפנדס, בצקים ממולאים בבשר טחון בסגנון מקסיקני, ואני לקחתי לזניה בשרית (46 שקל), מנה מנצחת עם הרבה בשר ורוטב עגבניות, שסומנה כאחת הלזניות הטובות ביותר שאכלתי בשנים האחרונות.
הקינוחים היו שוס רציני, בעיקר בלינצ'ס השוקולד (35 שקל), מנת רטרו עצבנית של שתי גלילות בלינצ'ס עמוסות בכל טוב (שוקולד חלב ואגוזי מלך). אומנם אני לא יכול להתלונן על המנה שלי, עוגת ביסקוויט טובה עם ריבת חלב ושוקולד חלב (27 שקל), אבל ללא ספק, הבלינצ'ס ניצח בנקודות. נציין כי לקחנו בקבוק שיראז אוסטרלי (95 שקל) שליווה אותנו לכל אורך הארוחה והיה משובח ומוצלח.
לקראת פסח, רפאלו מקפידה לא לשקוט על השמרים, תרתי משמע. לא הייתי במקום בגלגולו הראשון כבית קפה (הג'מוס דווקא כן), כן ביקרתי בו מעט לאחר ששינה את פניו ועכשיו הגעתי פעם נוספת. אחרי שהתפריט יעבור חידוש, תהיה לי סיבה טובה להגיע גם בפעם השלישית. כל שאני יכול לומר הוא פשוט מאוד: זה רק הולך ומשתפר.