בכינוס מדיה סלולרית שיזמה סלקום, לא הייתם חייבים לכבות את המכשיר הסלולרי שלכם, "ההיפך", אומר עדי כהן, סמנכ"ל שיווק של החברה, "תדברו, וכמה שיותר".
בכינוס, שהתקיים השבוע באוניברסיטת תל אביב תחת חסות אקדמית, קיימה סלקום "מגה" אירוע שיווקי שניסה למצב אותה כמובילה בתחום התוכן הסלולארי.
מאז המצאת הגלגל עברו אלפי שנים עד שזכינו לראות רכב בעל גלגלים. אבל מהר מאוד הרכב שהיה אמור לשמש לנו אמצעי תחבורה הפך במהרה 'למוצר סטטוס'. מעתה הוא לא רק אמצעי תחבורה אלא הוא 'המשפחתית המושלמת' ומה שחשוב הוא סוג הריפוד, מערכות הסטריאו, העיצוב שלו ובעיקר השם שלו. כך גם עם הטלפון שהומצא כדי לקשר בין אנשים. היום, באבולוציה של שנים ספורות, הוא כבר הפך למכשיר מולטי-מדיה. סרטים, מוזיקה, חדשות, משחקים ומכשיר ניווט - כולם במכשיר אחד, רק חסר שהוא יכין קפה מפוקסל.
מבדר עד מוות
חברות הסלולאר רומזות למפרסמים, שאיתן, הפרסום הרבה יותר ממוקד. כך למשל טים גרין, עורך מגזין Mobil Entertainment (כן, יש דבר כזה) מסביר את העניין: "אפשר אפילו לכוון פרסומות רק לנשים מעל גיל ארבעים בצפון אנגליה", כי חברות הסלולאר יכולות לפלח את השוק שלהן לפי כל פרמטר אפשרי.
בחיבור 'בידור עד מוות' של הפרופסור לחינוך, ניל פוסטמן, הוא מתריע כבר לפני שנים על הסיוט החדש שעומד בפתחה של החברה הטכנולוגית: "שכחנו כי לצד חזונו הקודר של אורוול (מחבר '1984') היה חזון נוסף, מוכר פחות, אך מצמרר במידה שווה. זהו 'עולם חדש, מופלא' של אלדוס הקסלי... בחזונו של הקסלי לא נדרש 'אח גדול' שישלול מן האנשים את עצמאותם. להשקפתו, בסופו של דבר, אנשים יאהבו את דיכוים ויסגדו לטכנולוגיות המקפחות את יכולתם לחשוב. את אורוול הפחידו מחרימי הספרים ואילו מה שהפחיד את הקסלי, הוא היום שבו לא תהיה עוד כל סיבה להחרים ספר, שכן לא יהיה עוד מי שירצה לקרוא בו. אורוול פחד מאלה שימנעו מאיתנו מידע. הקסלי פחד מאלה שירעיפו עלינו מידע כה רב עד שנצטמצם לכלל פסיביות ואגואיזם".
טד כהן, יושב-ראש מועצת המנהלים האמריקנית של פורום הבידור הנייד, אמר שאין לחשוש מכך שמוזיקה תועבר לסלולרי אפילו באופן חופשי: "אנחנו נדע להשתיל להם שם פרסומות ולמשוך אותם לקנות את מה שנפרסם", אמר לנו היהודי הטוב כשהוא מראה לנו תמונות מהבר מצווה שלו.
ארז טל, שהנחה את האירוע, לא נשאר חייב: "לכל מדינה יש את 'האח הגדול' שלה והבובליל שלה, וגם אלו שמזדעזעים", אמר ברומזו למבקרים את התוכנית שהוא מנחה, שעדיין לא ברור איך 'בצלם' והאגודה לזכויות האזרח לא חיברו עליה דוח קשה.
בלכתך בדרך, בשכבך ובקומך
בחלל האוויר נזרקו כל העת מושגים כגון 'חווית משתמש', 'מדיה בידורית' ו'פרסונליזציה', שהכוונה היא יצירה של תעודת זהות של המשתמש בטלפון על-ידי תכנים שהוא מעדיף. נראה שבעולם המדיה והתקשורת, הביטוי הייחודי של האדם מצטמצם לכדי רשימת השירים שהוא הוריד באימיול, האתרים שהוא גולש בהם בדפדפן, ומילות החיפוש שלו בגוגל.
רוצים לראות מה קורה כאשר חברה הופכת להיפר צרכנית וכאשר נוצרת 'תרבות סלולרית' כפי שקורה ביפן כמקרה קיצון? - ד"ר מיקי בול, אנתרפולוגית שחקרה את דפוסי הצריכה של החברה היפנית המנסה ליצור ממשק בין העולם הפיסי לעולם הווירטואלי כותבת כך: "ההתפשטות המהירה של אמצעי תקשורת ניידים ביפן הביאה לקומודיפיקציה (מסחור) של התקשורת שדרכה מהונדסים הערך החברתי והצורה של תקשורת בינאישית. 'תקשורת', communication, הפכה להיות מילת מפתח, וככזו, היא אחת המילים המופיעות בשימוש התכוף ביותר בפרסום. היא מייצגת פרוגרסיביות, ואיכות חיים. תקשורת סלולרית - אולי אופנת הצריכה החשובה ביותר בעשור האחרון ביפן, מעוצבת כמוצר צריכה חוויתי-משחקי וכאמצעי להתנסות עם אסטרטגיות חברתיות חדשות לתקשורת בינאישית". במחקר, מראה ד"ר בול שהטלפונים הניידים ביפן יצרו אופנה של משחקים, שפה חדשה שמשלבת אותיות יפניות מקוצרות יחד עם סמלי מחשב ועוד.
בעלון היפהפה שפרסמה סלקום לרגל המאורע עתיר הפרסום והתקציב, מסיים עמוס שפירא מנכ"ל החברה את חזונו האפוקליפטי בדבר עתידה של 'המפכה הניידת': "...המכשיר הקטן לכאורה, מחליף במהרה את מערכות המחשוב, הטלוויזיה והשמע. בבית, בדרכים ובעבודה. מכאן נפתחות אפשרויות חדשות להגיע אל כל אחת ואחד במדיית המונים אישית שתמיד מחוברת, תמיד נמצאת בכיס המשתמש ובעלת מנגנון תשלומים והעברת כספים מובנה".