במשך עשור מאז נחקק חוק האשפוז הכפוי החדש, אשר לדבריך מחזק את ההגנות הפרוצדורליות של אנשים הנתונים לסנקציה שלטונית של אשפוז כפוי, הופיעו בפניך כ 15 מקרים שפורסמו, אולי עוד 15 מקרים שלא פורסמו. כיצד את מסבירה שבמשך עשור שלם, כאשר ישנם בממוצע 4000 אשפוזים כפויים בשנה, רק טפטוף קל נכפף לביקורת שיפוטית?
על כן חשוב הייצוג המשפטי. גם כיום אני סבורה שצריך לעשות הרבה, בכדי שהמייצגים יקבלו הכשרה טובה, שוב יבינו את המינוחים ואת כל הטרמינולוגיה. כשאדם מגיע לבית חולים ויש שעת ביקור חולים, הרופאים עומדים מעל למיטתו ודנים עליו בטרמינולוגיה רפואית בשפה שהוא לא מבין.
עורכי דין - אסור שיהיו במצב כזה, עליהם להיות במצב שבו הם מבינים את השפה של הפסיכיאטרים בכדי להתמודד עימה, והם צריכים ללמוד, לכבד את האוטונומיה של האדם המאושפז בכפייה ואת הרצון שלו, הייצוג שלהם צריך להיות ייצוג לפי רצון האדם הנתון לאשפוז בכפייה ולא לפי מה שנתפס כטובתו.
כי מי שמך להחליט מה טוב בשבילו? יש סכנה שתפתח גישה כאדם, כללית, שלאו דוקא מתאימה לאדם הספציפי שאותו אתה מייצג. צריכה להיות מומחיות בתחום. יושבי ראש ועדות צריכים לעבור הכשרות. לא כל עורך דין יכול להיות יו"ר ועדה פסיכיאטרית. עליו לקבל הכשרה שתכלול לימוד השפה האחרת, הבנה במשפט מנהלי, זה שהיית עורך דין בפלילי או בדיני משפחה, אם אתה יו"ר של וועדה פסיכיאטרית (מדובר בוועדה אשר החוק מקנה לה סמכויות להשאיר אדם תחת הוראת אשפוז כפוי לתקופה נוספת - ע.ב.) אתה צריך להבין שזה ביהמ"ש ולא צריך לעגל פינות.
התאכזבתי שהם עוד לא מקלידים, הכתיבה הזו של הפרוטוקול הסתום, ולצערי בוועדת שניט הם לא המליצו על הקלדה, מטעמי תקציב. השקיפות וה DUE PROCESS מחייב שתהיה שם הקלדה.
אם הבנתי נכון את גישתך, הנך סבורה כי החוק עצמו ראוי מבחינה חוקתית. אבל בכל זאת, איך אנו מתגברים על העובדה שהפרמטרים להפעלתו עמומים? שהרי נאמר כבר בהלכת אופנהיימר שחוק אשר מטיל סנקציה של שלילת חירות, הקריטריונים להפעלתו חייבים להיות ברורים
את יכולה להסתכל בפסיקות שלי. אם בחורה משוטטת ברחובות, והיא מופקרת מינית, המדינה ביקשה לאשפז אותה בכפייה, אני קיבלתי את ערעורה והוריתי על שחרורה מאשפוז כפוי. יש לראות זאת בקונטקסט חברתי. לפני שנים היו מביאים לדין על שוטטות. לפני עשרים שנה. בארצות הברית עד היום זו נחשבת לעבירת סטטוס. ילד משוטט זו עבירה. הפקרות מינית, מה זה הפקרות מינית, מתאים לתקופה שבאמת הסתכלה על נשים שאם הן משוחררות כמו הגברים, אז הן לא בסדר, אפשר להעמיד אותן לדין. לגבי קטינות, כל הנושא של חוק נוער של טיפול והשגחה, נושא המופקרות המינית, עולה מאד חזק לגבי בנות. הבנים יכולים לעשות מה שבא להם. יש קונטקסט שמשתנה, ולכן אם היום לדעתי אם שופט יקבע ששוטטות או הפקרות מינית של אישה, זו עילה לאשפוז, כי זו "מסוכנות לעצמה"... אני לא הייתי רואה את זה בעיין טובה, ולא אומר שאני צודקת, ויכולות להיות דיעות שונות, זה לא המקום היחידי שיש מושג שיש לצקת לו תוכן, אכן מאד לצקת תוכן קונקרטי במושג מסוכנות, להפעיל פרמטרים ברורים, זה משתנה, יש דבר אשר ייראה לאחד מסוכן ולשני לא. אני אתן לך דוגמא: בסיטואציה של השנים האחרונות, הרבה הורים אפשרו לילדהם ליסוע בשטחים גם כשהם לא מוגנים. סיכנו את הילדים. יש כאלו שיראו בזה הזנחה הורית, מאד קשה, אתה שולח ילד, אתה יודע שזה מסוכן , אבל מטעמים אידיאולוגים אתה רוצה שזה ימשך. אחר יאמר: זו זכותי אני ההורה "בעזרת השם הכל יסתדר". החיים מלאים בתכנים שמתפרשים באופן שונה, החוק הזה לא שונה מחוקים אחרים.