כולנו זוכרים את פרשת 'תחתוני הבוקסר של יגאל עמיר', שבמסגרתה עתר יגאל עמיר נגד צילום שתי דקות במהלך סרט תיעודי על אודותיו, שבהן הוא נראה במכנסי בוקסר. צילום אסירים ועצירים בטלוויזיות במעגל סגור הינו נוהג שגור בבתי מעצר. באקט זה יש משום פגיעה קשה מאוד בכבודו, בפרטיותו ובחירותו של האסיר, אך דברים אלו יפים מקל וחומר כאשר מדובר בעציר, אשר עומדת לו חזקת החפות. על-רקע זה באה הצעת החוק (
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון - תנאי החזקה במעצר), התשס"ט-2009) של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, המציעה להוסיף לסעיף 9 ל
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, סעיף אשר יגביל את השימוש בטלוויזיות במעגל סגור בתאי מעצר/מאסר אך ורק למקרים שבהם "קיימת סכנה ממשית שעציר יפגע בעצמו בשל נטיותיו האובדניות, או באחרים השוהים עמו". כן מציע התיקון כי מתפעלי הטלוויזיה במעגל סגור יהיו מאותו מין של האסירים.
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי: "השגחה מתמדת בטלוויזיה במעגל סגור היא פגיעה בצנעת הפרט ובזכות לפרטיות, ויש להשתמש בה רק במקרים נדירים וחריגים במיוחד".
אור ואוויר
ניתן להניח ש
הדוח האחרון של הסניגוריה הציבורית בדבר התנאים המזעזעים שבהם מוחזקים עצורים בתנאי מעצר, הוביל את חברי הכנסת ליזום תיקון לחוק אשר נוגע לתנאי העצורים בבתי המעצר. נכון, אמנם, שסעיף 9(4) ל
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 כבר מעגן את זכות העצור לאור ולאוויר ("עצור יהיה זכאי, בין היתר... לתנאי תאורה ואוורור סבירים בתא"), אך כנראה שבשביל שירות בתי הסוהר זה לא מספיק ברור, וחברי הכנסת הנכבדים החליטו לאיית לשירות בתי הסוהר את הדרישה בתיקון לחוק שמעתה יקבע כי אסיר יהיה זכאי ל"לתנאי תאורה סבירים באמצעות חלונות המאפשרים כניסת אור טבעי המספיק לקריאה ולעבודה, ולתנאי אוורור סבירים, הכוללים כניסת אוויר צח".
הצעת החוק קובעת כי סטנדרטים אלו של "אוורור ואור" יחולו גם על החזקה בתנאי בידוד. בדברי ההסבר, בהתייחס לחלק זה נכתב כי "בתי המעצר הם 'החצר האחורית' של החברה - וחברה נמדדת בין היתר, בטיבה של 'החצר האחורית' שלה. תנאי הכליאה של מי שנמצאים מאחורי סורג ובריח, צריכים לעמוד בסטנדרטים סבירים, נורמאליים ואנושיים". מציעי החוק מציינים כי "תנאים אלו אף הוכרו במסמכים של האו"ם הקובעים סטנדרטים מינימליים לטיפול באסירים".
בג"צ וזכויות העצור
כבר בשנת 1979 קבע בג"צ, בעתירה שהגישו אסירים כנגד חוקן שבוצע בהם בכפייה, כי "חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם" וכי "משטר החיים בבית הסוהר מחייב, מעצם טבעו, פגיעה בחירויות רבות מהן נהנה האדם החופשי... אך אין משטר החיים בבית הסוהר מחייב שלילת זכותו של העצור לשלמות גופו ולהגנה בפני פגיעה בכבודו כאדם. החופש נשלל מהעצור; צלם האדם לא נלקח ממנו" (
בג"צ 355/799 אריה בן בנימין קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294). בעניין
עזזמי (
בש"פ 3734/92 מדינת ישראל נ' עלי בן זאקי עזזמי, פ"ד מו(5) 72) קבע השופט אילון כי עציר ישוחרר ממעצר, וזאת עקב התנאים המחפירים השוררים בתאי המעצר: "היעדר ההייגנה של כלי האוכל, הצפיפות הרבה, היעדר מיטות, כל אלו פוגעים פגיעה חמורה וקשה בכבוד האדם, ולפי ההלכה ועל-פיה, גם לגבי מי שהורשע בדין, יש בתנאי המאסר משום פגיעה בכבוד, ועל כן על ביהמ"ש להעדיף הטלת קנסות, יש, מקל וחומר, לבכר חלופת מעצר עבור מי שטרם הורשע, והוא בחזקת חף מפשע". ברוח הנאמר בהלכת
עזזמי - מציעי הצעת חוק זו הציעו הצעת חוק נוספת שבה הם מציעים כי עצור שלא התקיימו לגביו תנאים הולמים -
ישוחרר בחלוף חמישה ימי מעצר.
האם הצעת החוק תשנה במשהו?
הצעת החוק מקשיחה את הקריטריונים לפגיעה בזכויות עצירים, אך דומה כי הבעיה היא שהקריטריונים דהיום אינם מיושמים, הכל כפי שעולה מדוח הסניגוריה הציבורית. זאת ועוד: הגבלת האפשרות להציב מצלמה במעגל סגור סביר עצור רק במקרים של "קיימת סכנה ממשית שעציר יפגע בעצמו בשל נטיותיו האובדניות, או באחרים השוהים עמו", כדברי הצעת החוק, אינה ערובה לשמירת זכויות העציר, שכן סביר להניח כי המונח "סכנה לפגיעה עצמית" או "בזולת" יפורש בהרחבה רבתי, כפי שמתרחש, לדוגמה בעניין החוק המסדיר אשפוזים בכפייה בישראל, אשר במסגרתו, מושגי השסתום "סכנה לעצמו או לזותו"
מפורשים, עקב עמימותם, באופן מרחיב. ועם זאת, רפורמות מתרחשות לאט, ודומה כי אין להרים ידיים ולוותר מראש על תיקוני חקיקה, רק משום הידיעה שהרשות לא תיישם אותם.