לנוכח ההיסטריה סביב מותו של מייקל ג'קסון, אחד הסלבס המפורסמים בעולם, מעניין לחשוב מה היה עושה אנדי וורהול עם דמותו האקסצנטרית.
דיוקנאות של מפורסמים אחרים שזכו להיות מונצחים במפעל של וורהול, הלוא הוא הפקטורי, מוצגים בתערוכה "דיוקנאות ידוענים משנות הפקטורי של אנדי וורהול".
זה אולי לא מעניין כמו לראות את יצירות הפופ המפורסמות יותר ופחות שלו, אבל בהחלט מאפשר הצצה לעולם שפתאום נראה קצת נאיבי. לוורהול הייתה אובססיה לתהילה, פרסום, נעורים, חושניות ומיניות, ולעיתים נדירות נראה ללא מצלמה בידיו.
באמצעות ציוריו וסרטיו, המגזין "Interview", שייסד וקידם יוצרים רבים ממעגל הסובבים אותו, יצר וורהול מכונה לייצור ולקידום כוכבי על.
"שנות הפקטורי" של אנדי וורהול הן השנים שבהן עבד וורהול בחללי סטודיו שונים בניו-יורק - החל משנות ה-60 ועד לשנות ה-80.
התצלומים בתערוכה זו מתמקדים בוורהול עצמו ובכמה מעמיתיו וחבריו הקרובים ביותר. דימויים אלו הם תיעוד אינטימי ויצירתי של תקופה של שני עשורים, הממשיכה להטביע את חותמה על נושאים חשובים באמנות העכשווית, כמו השימוש בדימויים מנוכסים וההתייחסות לצילום בהקשר של מדיומים אמנותיים שונים. הצלמים המשתתפים בתערוכה: בילי ניים (שעבודתו בתמונה), ג'ררד מלנגה, קרל פישר וקרטיס קנפ.
"תצלומי סלבריטאים משנות הפקטורי של אנדי וורהול", תערוכה קבוצתית. אוסף מרטין סנדרס. מוזיאון תל אביב.