"מועצת השבט הכי דרמטית?", "מלחמת כל בכל?", "ההדחה הראשונה של שבט טינאגו המחודש?". האם יש שמץ של אמת, אפילו פירור קטן של אמת, במשפטים האלה של מחלקת הפרומו של ערוץ 10? באמת, קשה להבין למה זו הדרך שבה הם בחרו לקדם את הפרישה מרצון (ולא ההדחה) של מתמודדת חסרת חשיבות, שהצליחה לומר, אולי בפעם השלישית במשחק, משפט בעל משמעות ונכון תחבירית: "אני מתגעגעת!". האם זו הדרמה? או שמא היו אלה הדמעות של זיו, שגם הן כבר יוצאות מכל החורים. את הפרומו הזה בוודאי ילמדו מעתה בבית הספר לאנטי קליימקס על שם נטלי.
לא ברור למה קברניטי התוכנית אצו רצו לפמפם ולנפח פרק שמציג בגאווה את כישלונם: כי אם יש לך מתמודדת שבשבוע השלישי פורשת מגעגועים (וגם מתמודדת כמו אביגיל, שבטוחה שהיא ב"הישרדות דיזנגוף סנטר") אין דרך אחרת לתאר זאת מלבד כישלון ליהוקי. וכך חטאה ההפקה פעמיים: גם טעתה בליהוק, וגם שברה שוב, בפעם האלף, את אמון הצופים. וזה מבלי להזכיר את העריכה הבעייתית שבה הקול של טל כהן משתנה שלוש פעמים באותו וידוי.
עד לאותו רגע בסוף הפרק, שבה הפכה מועצת השבט ל"קולה של אמא", היה דווקא מעניין: שבט חדש עם יחסי כוחות לא ברורים הוא נקודת פתיחה טובה, ובקלחת בחשו שלושה מהמתמודדים היותר אינטליגנטים על המסך: אוהד, טל ירוק וטלכו. שלושתם יודעים לנתח היטב את המצב, אבל כפי שתיכף נראה - כשהם מתרגמים את התאוריה לפרקטיקה, שלושתם שוכחים את הרציונל ופועלים מתוך צרכים פסיכולוגיים שרק משבשים את מהלכיהם.
טל ירוק, בתור התחלה, ביצע שתי טעויות. הראשונה היא הטעות הקלאסית של נטילת המושכות לידיו. למה לא לחכות? מספיק אנשים מסביבך מרגישים מאוימים, ולכן יבצעו טעויות ויצרו לך שעות כושר לפעולה. במקום זאת הלך טל ירוק לטל כהן, והודיע לו בו במקום על קיומה של ברית, שהוא בכל מקרה יהיה בה גלגל חמישי. סיבה מצוינת להיות מודאג. בזה הרגע סימן טל ירוק את עצמו כראש הנחש.
הטעות השנייה שלו חמורה הרבה יותר: הניסיון להדיח את ליעד. הרי הקשר בינה לבין אוהד ברור וגלוי לעין. למה לא לסמן מטרה עם המכנה המשותף הרחב ביותר בברית שלך? ובכלל, מי מבקש מאדם להוציא להורג את מושא תשוקתו? כוחה של אשה הוא לא איזה סטארט-אפ. הלקח והתוצאה ידועים - מימי טרויה ועד מרדכי וענונו - אפילו כשהיא "קצת ערסית", אם נצטט את אוהד באנדרסטייטמנט של העונה עד כה. טל ירוק וטומי רוצים להדיח את ליעד כי היא "מעצבנת אותם". סיבה אסטרטגית ממדרגה ראשונה. אבל הם מתנהגים בדיוק כמוה: היא קופצת מכל פרעוש שמטפס עליה, והם קופצים וחורגים מהמהלך הנכון עבורם באותה אימפולסיביות, בגלל פרעוש כמו ליעד.
השוגה השני הוא אוהד, שניסה לרקוד על שתי חתונות: גם לא לבגוד בברית הרביעיה וגם לשמור אמונים לאהובת לבו, או כל מיני איברים אחרים. העובדה שהאש הופנתה בסוף לטלכו ושנטלי הודחה, לא ממש פותרת לאוהד את הבעיה: הוא עדיין בברית אחת, ודלילה שלו במחנה הפלישתים. ההתנגשות בפרקים הבאים, אם כן, בלתי נמנעת.
אבל האכזבה הגדולה מכולן היא מטלכו, המתמודד שנראה הכי מתוחכם עד כה. במשך כל העונה הוא נזהר מלפעול בגלוי, בזמן שמאחורי הקלעים הוא התבונן במתמודדים וידע להתחבר אליהם ברובד האישי, הפסיכולוגי, זה שמשפיע על החלטתם בסופו של עניין. אלא שברגע האמת הוא פעל בדיוק ההיפך.
טל כהן שגה כמו טל ירוק ואוהד גם יחד. כמו טל ירוק הוא, לראשונה במשחק, נטל את היוזמה לידיו. וכמו אוהד הוא ניסה לרקוד על שתי חתונות: גם לפעול נגד ברית הרביעיה וגם לומר את האמת ולשחק "משחק ערכי". התוצאה של תנועת המלקחיים של שתי פעולות אלה היא בלתי נמנעת: נקודה אדומה באמצע המצח. וגם הפרישה של נטלי לא מסירה אותה. הוא עדיין האויב הראשון של רביעיה בשבט של שבעה. התוצאה של "משחק ערכי" היא בדרך כלל "הדחה בראש מורם". לא נראה לי שטלכו חותם על התוצאה הזאת.
"רק עתה נתברר לי יפה, מה רצו הבריות מעל לכל בבקשם לעצמם מורה מוסר. את השינה הטובה ביקשו, ונוסף לכך מידות טובות כזרעי הפרג המרדים". פרידריך ניטשה, כה אמר זרתוסטרא.