טקס סיום השנה בבית הספר, טקס הענקת חגורה חומה בקראטה, חגיגת פורים, מסיבת חנוכה - הם רק חלק מהאירועים שאלון רז פיספס. עד היום, כשהוא מסתכל בתמונות באלבום - תמונות שמהן הוא כמובן נעדר - הוא מתקשה להאמין כמה אירועים חשובים בחיי ילדיו חלפו בלעדיו. בזמן שכל הדברים האלה קרו, רז היה עסוק בטיפול בתקלות בחברת ההיי-טק שבה עבד באופן אינטנסיבי כמנהל IT.
הילדים אומנם לא העירו לו, אבל אשתו ענת, בעצמה ד"ר לפסיכולוגיה עסקית, הייתה המצפון: "חבל שלא היית בטקס. אם רק היית בא הילדים היו מאושרים כל כך", נהגה לומר. "אבל זה לא שהייתי צריך אותה כדי להתאכזב", אומר אלון, "התאכזבתי מעצמי". הסיפור של רז לא חריג: שליש (33%) מהגברים העובדים במגזרי ההיי-טק והמחשבים חוזרים מהעבודה אחרי 19:00, ורובם (58%) מבלים עם ילדיהם כשעה ביום - ולא יותר משעתיים - כך עולה מסקר שערך מכון פאנלס עבור TheMarker בקרב אבות ואמהות לילדים עד גיל 10. לעומת זאת, גברים העובדים במגזרים אחרים מבלים עם ילדיהם יותר שעות בממוצע, ומעטים יותר מגיעים הביתה אחרי 19:00
"מנהל צעיר שגם רוצה חיי משפחה לא יכול לעבוד בתחום שלנו", אמר לאחרונה יזם ההיי-טק הסדרתי גיורא ירון, בראיון למגזין TheMarker. "זה טוטאל קומיטמנט הדברים האלה. למה? כי תמיד יש איזה ?נבל' בקוריאה, בסין או בהודו שמתחרה בך. להביא את הילדים או לקחת אותם מהגן? תגידו, חבר'ה, אתם ירדתם מהפסים? (לדבריו המלאים של ירון, ראו מסגרת).
רז לא ירד מהפסים, הוא עזב את הרכבת וכיום הוא איש מחשבים עצמאי. במקביל הוא אחראי על הקניות, על הבישולים, על העזרה בשיעורי בית ועל שיעורי הנגינה של הילדים. ואולם רוב האנשים אינם נוטשים את המרוץ, ומי שמשלם את המחיר, מלבדם, היא המשפחה.
מה האמת? תלוי את מי שואלים
גם נשות ההיי-טק והמחשבים מגיעות הביתה מאוחר יחסית לנשים עובדות אחרות - 9% מהן מגיעות הביתה אחרי 19:00, לעומת 6% במקצועות הבסיס; ו-2% בקרב בעלות מקצועות חופשיים ועובדות בשירות הציבורי. עם זאת, הסקר מגלה פערים ניכרים בין אבות לאמהות מהמגזר העובד באשר לתרומה לגידול הילדים.
מהסקר עולה כי אמהות פעילות יותר בכל פרמטר - מהשכמת הילדים ועד השכבתם לישון. אלא שפה מגיע הנתון המעניין: כשהגברים העובדים נשאלים על רמת תרומתם לבית הם מספקים מספרים אסטרונומיים. לא פחות מ-43% עוזרים, לדבריהם, בשיעורי הבית (ראו טבלה); 41% מסיעים מהחוגים ולא פחות מ-47% מהם מסיעים את הילדים למוסדות החינוך.
היה אפשר לחשוב שהדור החדש, זה שנמצא באופן קבוע בחדר הלידה ויודע לא פחות טוב מכל אשה להחליף חיתולים, אכן נרתם במלוא אונו לסייע בגידול הילדים, אלא שממול מגיעות תשובות הנשים. לדבריהן, 24% בלבד מהגברים אכן עוזרים בשיעורים, רק 29% לוקחים את הילדים מהחוגים ורק 37% אכן מפזרים אותם בבוקר לבית הספר או הגן.
הפער הגדול בין דיווחי הנשים לאלה של הגברים מבהיר את הסיבה האמיתית למריבות המוכרות כמעט בכל בית שבו שני ההורים עובדים: בעוד שהגברים תופשים עצמם כחלק בלתי נפרד מחיי ילדיהם ומאדירים את תרומתם, הנשים נותנות להם הרבה פחות קרדיט. הן אולי גם נהנות קצת לשחק את הקורבן, אבל הסקר מוכיח כי הן לרוב צודקות כשהן טוענות שעיקר הנטל בטיפול הילדים מוטל על כתפיהן.
אבא חוזר בשבע, אמא בחמש
השאלה מתי חוזרים אמא ואבא הביתה רלוונטית במיוחד בעולם התעסוקה המודרני. מהסקר עולה שכל אם עשירית (10%) עובדת מהבית, מה שמאפשר לה גמישות גדולה בטיפול בילדיה. לעומת הנשים, מחצית השיעור בקרב הגברים (5%) עובדים בפורמט זהה. כמעט 40% מהנשים מגיעות הביתה לפני ארבע, לעומת כ-15% מהגברים. 38% מהנשים מגיעות עד ארבע - הרבה יותר מהגברים (15%) - ובסך-הכל כ-60% מהנשים חוזרות הביתה עד חמש.
ככל שהשעה מתאחרת, כך גדלים הפערים: 7% בלבד מהנשים מגיעות הביתה בין חמש לשש בערב, לעומת פי שלושה מהגברים (21%), ובין שש לשבע הפער הוא כבר פי חמישה בערך "לטובת" הגברים. בין שבע לשמונה מגיעות רק 3% מהנשים ו-12% מהגברים, ופער עצום נרשם אחרי השעה שמונה: 1% מהנשים לעומת 10% מהגברים.
את תואר "מגיעים הביתה מאוחר" נושאים, כאמור, בעיקר הגברים במגזר ההיי-טק. אחריהם מאחרים לחזור גם בעלי המקצועות החופשיים. יותר מ-50% מגברי ההיי-טק מגיעים הביתה בין שש לשמונה בערב - וכל גבר רביעי מגיע אחרי השעה שבע.
בקרב בעלי המקצועות החופשיים, 45% מגיעים הביתה בין שש לשמונה בערב, אם כי פה מתקיימת גם תופעה קיצונית מעניינת: 15% מכלל בעלי המקצועות החופשיים, למשל אנשי מסחר ומכירות, אנשי פיננסים ומשפטנים, מגיעים הביתה אחרי שמונה בערב - ועוברים בגדול את כל בעלי המקצוע האחרים. לשם השוואה, רק 9% מאנשי ההיי-טק מרשים לעצמם שעות עבודה כאלה וכ-8% מבין עובדי המגזר הציבורי.
אל מול המשפטנים וההיי-טקיסטים, גברים העובדים במקצועות בסיסיים כמו תעשיה, בינוי וחקלאות, נוטים להגיע הביתה עד שש, אבל השמחה הגדולה (שמחירה הוא כמובן המשכורת) נמצאת אצל אנשי המגזר הציבורי. 30% מהם, בהם עובדי הוראה, מדינה, בריאות וכדומה, מגיעים הביתה עד ארבע, וכל גבר חמישי מהמגזר הציבורי מגיע עד שש.
כאמור, שעת החזרה הביתה בקרב נשים מתפלגת בצורה שוויונית בהרבה: רוב נשות ההיי-טק ובעלות המקצועות הבסיסיים חוזרות בין ארבע לחמש (31% ו-35%, בהתאמה); רוב בעלות המקצועות החופשיים ועובדות המגזר הציבורי חוזרות הביתה עד ארבע (39% ו-60%, בהתאמה).
כמה אתם מבלים עם הילדים שלכם?
שעת ההגעה הביתה משליכה באופן בלתי נמנע על מספר שעות הבילוי עם הילדים. כמובן שהמתנגדים יזכירו כי הכמות לא קובעת אלא האיכות, אלא שלעתים נדמה כי מדובר בתירוץ הנובע בעיקר מרגשות אשם.
בממוצע, נשים מבלות עם הילדים כפליים מהגברים - 5 שעות ו-12 דקות ביום לעומת שעתיים ו-36 דקות. שיעור נכבד מהגברים מבלה עם ילדיו בין שעה לשעתיים ביום. 23% סיפרו שהם מבלים עמם בין שעתיים לשלוש. האבות המסורים יותר, על-פי הקריטריון הזה, הם אנשי השירות הציבורי (יותר משלוש שעות בממוצע), מי שפוגשים את ילדיהם הכי פחות הם בעלי המקצועות החופשיים (שעתייים ו-10 דקות), ואחריהם (שעתיים ו-17 דקות) אנשי ההיי-טק. לעומת זאת, 26% מהנשים דיווחו כי הן מבלות עם הילדים 5-10 שעות. נשים מהמגזר הציבורי מבלות עם ילדיהן הכי הרבה (יותר משש שעות), נשות המקצועות החופשיים הכי פחות (4 שעות ו-5 דקות), ואחריהן נשות ההיי-טק (4 שעות ו-27 דקות).
זמן האיכות עם אבא - אמבטיה
אבות רבים עושים כיום את מה שאבא שלהם לא עשה מעולם. דמותו של האב שתמיד יצא מוקדם וכשחזר בעיקר ישב על הכורסה עם העיתון, עוברת לאטה מן העולם. עם זאת, מנתוני הסקר עולה כי התפקידים האבהיים הנפוצים הם בעיקר פעילויות ממוקדות ותחומות בזמן - למשל, פיזור הילדים לבית הספר ולגן בבוקר, או השכבתם לישון. זמן האיכות הברור ביותר הוא דווקא האמבטיה. זו הייתה הסוגיה היחידה שעליה הייתה הסכמה מוחלטת בין הנשים לגברים - שהצהירו כי זה התפקיד המוטל על 40% מהגברים.
איך נהפכה האמבטיה לזמן האיכות העיקרי של אבי המשפחה עם הילדים? התשובה פשוטה: מדובר בפעולה שנעשית אחרי החוגים, מפגשי אחר-הצהריים וארוחת הערב, שבהם האבות משתתפים פחות. את האמבטיה עושים מעט לפני שהולכים לישון, לעולם לא לפני שבע ולרוב אפילו מאוחר יותר, כך שהאב העסוק מגיע מעבודתו הביתה היישר אל הסבון והשמפו.
הנתונים נתמכים במחקר שערכה לפני כשנתיים פרופ' דליה מור, ראש החוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי של המכללה למינהל. במחקרה נשאלו בני זוג מה צריכה להיות חלוקת הנטל ביניהם. מור אומרת כי "67% מהנשים ענו ששני בני הזוג צריכים לתרום בצורה שווה, רוב הגברים (63%) ענו ששני בני הזוג צריכים להחליט יחד מה מתאים להם (כלומר לנהל משא-ומתן על אופן החלוקה).
"כששאלתי מה פשר ההבדל בין נשים לגברים בתפישה של חלוקת הנטל, מסקנת הקבוצות השונות הייתה דומה - לגברים יש יותר כוח במשא-ומתן, ולכן הם חושבים שירוויחו יותר", אומרת מור. "נשים שלא יודעות להתמקח ביעילות וזקוקות לחלוקה ברורה של המטלות, כדי לא לעמוד אחר כך מול נטל כבד של מטלות שלא יאפשר להן להשקיע בעבודה כמו בעליהן. ואכן, ברוב המשפחות את הנטל היומיומי הדורש פתרון מיידי (כמו להגיע לבית הספר לפגישה עם המורה, לקחת את הילד אם הוא לא מרגיש טוב באמצע היום) נופל על האימהות. אבות מבצעים, אם בכלל, מטלות בתחילת היום ובסופו, או בסופי שבוע".
אבל יש גם זווית חיובית: "הממצאים הם בהתאמה לתהליכים שאפשר לראות במחקרים נוספים בישראל ובעולם", מסכמת מור. "הם מהווים חלק מתהליך עמוק יותר, שכנראה ישפיע בשלב הבא גם על מגזר ההיי-טק והמקצועות החופשיים: יותר ויותר גברים מגלים את הקסם שבהגבלת שעות העבודה. עד לפני כמה שנים, רק לנשים היה לגיטימי לעבוד משרות חלקיות, או משרות מלאות אך מוגבלות בשעות, כך שיוכלו להגיע הביתה מוקדם. בשנים האחרונות, בשל העלייה בשיעורי הגירושים, גדל מספר הגברים המבקשים לצאת מוקדם ממקום העבודה פעם-פעמיים בשבוע, כדי לקחת אליהם את ילדיהם שעליהם יש להם משמורת משותפת. אליהם הצטרפו גברים הומוסקסואלים המגדלים ילדים ושנזקקו לצאת מהעבודה מוקדם כי אין מי שיקח את ילדיהם מהגנים או בתי הספר".
כך בדקנו
הסקר נערך על-ידי מכון המחקר פאנלס באוקטובר 2009, בקרב מדגם של 502 הורים לילדים עד גיל 10 הגרים עם בן זוג. המחקר נערך באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי Panel4all. טעות הדגימה המרבית היא 4.3%.
הגדרות המקצועות: היי-טק כולל - היי-טק, מחשבים ותקשורת; מקצועות חופשיים כוללים - מסחר ומכירות, פיננסים ומשפטים; מקצועות בסיסיים - תעשיה, בינוי וחקלאות, שירותים מסחריים, הסעדה, בתי מלון, נהיגה וכדומה; שירות במגזר ציבורי כולל - עובדי הוראה, מדינה בריאות וכדומה.