סבי וסבתי עליהם השלום נולדו בצ'כוסלובקיה של לפני המלחמה. שני אנשים משכמם ומעלה שאיך לומר זאת בעדינות - בישול לא היה צידם החזק. כילד הייתי די משוכנע שטוסט עם אבוקדו, ביצה קשה והרבה מלח מאפיין את המטבח הצ'כי המסורתי.
ההיכרות הראשונה שלי עם הבישול הצ'כי האמיתי הייתה דווקא בערב המילניום. כמו רבבות יהודים טובים בחרתי לחגוג את יום הולדתו האלפיים של העולם הנוצרי בעיר אירופאית כלשהיא שמבינה דבר או שניים בבירה איכותית ואוכל טוב. הבחירה בפראג נבעה ככל הנראה משיקולים כלכליים, אולם העיר שבוית החלום קסמה לי שנים לפני שכף רגלי דרכה בה, וזיכרון הבירות והאוכל של פראג נצרבו בי עוד הרבה שנים אחרי שעזבתי אותה.
כדי לשמור על המסורת הצ'כית הזורמת אצלי בדם, זוגתי ואני שמנו פעמינו אל עבר 'פראג הקטנה', השוכנת בליבו של מרכז ההיי-טק של הרצליה פיתוח. המקום נראה כמו שילוב מעודן של סלון ביתי וחמים הכולל חפצי אמנות ישנים, ריהוט כבד וכהה, טפטים ותמונות שחור-לבן שהחזירו אותי לסלון של סבתא, יחד עם בר אירופאי מקצועי ומלוטש, טום וויטס ופינק פלויד ברקע, חדרי VIP מסך פלזמה ענקי במרכז המשדר את ליגת האלופות. אך הדבר הבסיסי ביותר שהופך את 'פראג הקטנה' לבר צ'כי אמיתי הוא לא פחות מ-14 ברזי בירה שונים שנותנים למקום אווירה ולוק של אירופה. תוסיפו לזה ארבעה ימים רצופים של גשם ותקבלו את פראג בהתגלמותה.
התיישבנו על הבר הרחב, כשסביבנו נשמעו קולות במגוון שפות סלאביות משולבות בעברית, והתחלנו עם הבירות. זוגתי הלכה על חצי סטארופרמן בהירה (20 שקל) ואילו אני הזמנתי חצי סטארופרמן כהה (20 שקל) - בירה לאגר צ'כית מסורתית בעלת מרירות עדינה וטעם נפלא. בהתאמה מושלמת לקחנו שתי מנות ראשונות שדי מאפיינות את הבישול הצ'כי: נקניקיות חזיר (41 שקל) מלוות בכרוב כבוש וצ'יפס - מנה ענקית שבלי בעיה יכולה הייתה להיכנס לקטגוריית העיקריות, ומנה נוספת בשם ממרח צ'כי (דרוש קופירייטר...) - מערום געשי של גבינה מגורדת מתובלת בהרבה מאוד שום ולצידו סלמי לבן ושמנוני ומנת לחם ביתי, תענוג שעולה רק 31 שקל ושווה הרבה יותר.
פראג, כמו צ'כוסלובקיה כולה, הייתה במשך שנים רבות תחת כיבוש זר והשפעתם של עמי אירופה השונים ניכרת במטבחה. האוכל הצ'כי מתאפיין בבשרים ונקניקים מדושנים ושמנים, תבשילים עשירים, גבינות שמנות וחריפות ומעט מאוד פלצנות מסביב. את המעבר לחלק העיקרי של הערב צייָנו בהשקת צ'ייסרים של בחרובקה צ'כית חמימה שהעבירה צמרמורת נעימה בכל גופנו.
לעיקרית הזמינה זוגתי מנה המכונה וופרו קולוני (48 שקל) - שוק עצום של בשר לבן, רך ופריך שהושרה במרינדה מתקתקה ונצלה בצליה איטית עם כרוב אדום, חזרת וחרדל דיז'ון. השילוב בין המתקתקות של המרינדה, חריפות החזרת והחרדל והבשר הנימוח היו לתפארת ההיסטוריה הצ'כית. אני הזמנתי "המועדף של ראסטו" (67 שקל), מנה הקרויה על שמו של ראסטו, בעל הבית המיתולוגי, שמציעה צלעות הגונות של בשר לבן עסיסי מתובל בשמן זית, לימון, שום ועשבי תיבול בתוספת פירה מנה מדהימה ועשירה בטעמים.
הברמן שצפה מהצד בכוסות הבירה המתרוקנות, מיהר למלאן: חצי קוזל כהה לגברת - בירה צ'כית מתוקה וקלה יחסית עם 3.8% אלכוהול (25 שקל) - ואדלוויס לאדון - בירת חיטה בהירה בעלת 5% אלכוהול המגיעה דווקא מהשכנה האוסטרית (20 שקל). הבירות הקרות החליקו לתוך הגרון וסייעו לאוכל המעולה להתחיל בתהליך העיכול המיוחל.
הבילוי בפראג הקטנה היה ללא ספק חוויה גסטרונומית מסוג נדיר, כזו שהחזירה אותי לשורשים והביאה לנו, ולו לערב חורפי אחד, את אירופה לכאן.