בכל אחת מתוכניות הריאליטי המרצדות בימים אלו על המסך תמצאו לפחות אדם אחד עם מוגבלות כלשהי, בין אם מדובר ביד קטועה או בתסמונת טורט, חריגות היא מאז ומתמיד מצרך מבוקש בתוכניות מציאות. אבל לא רק נכויות או מוגבלויות פיזיות מוצגות בריאליטי כמשוכה מעליה צריך אותו מתמודד לדלג. קשה לפעמים להאמין אבל גילם של מתמודדים הוא עדיין אישיו מרכזי בתוכניות מהזן הזה ובעידן בו אייג'יזם עדיין לא פסה מן העולם, שרה מ"האח הגדול" וליאורה מ"הישרדות" הן עדיין בגדר תופעה. בכל זאת, אחרי גיל חמישים את אמורה להישאר בבית ולסרוג, לא?
ליאורה החלה את דרכה במשחק כשהכל עובד לרעתה. היא הפסידה את טייטל ה"אמא" של טינאגו לריקי, נתפסה כטבעונית מתיפייפת שנאחזת בסיסמאות שאנטי באנטי הזויות בכדי לעבור את היום, מרימה את אפה הסמי-אנגלוסקסי מעל כולם ומקנאה בנשים יפות וצעירות ממנה. הכל השתנה כשהחליטה לחבור לאדם היחיד בטינאגו שהיה הזוי ממנה, קריספל, ולשכנע את אותו מוכה ירח מיוסר להישאר במשחק על חשבונה של ריקי, שהודחה אז בפעם הראשונה.
מאז ועד למשימת החסינות המכריעה של אמש, ליאורה לא עוצרת באדום ולא רואה ממטר - אתמול זה אפילו עזר לה במשימה. קשה לומר שמדובר כאן באסטרטגית דגולה ובוודאי שאין היא מגיעה לקרסוליו של טלכו, שבשעתו היפה תמרן ותיחמן כמה מהלכים מבריקים או לאלו של שי, שמצליח למשוך כבר זמן רב בחוטים מבלי לכוון אליו את האש. אבל ליאורה, ידעה יותר מכל הנשים האחרות במשחק אולי, שחברים יש רק באגד ושבשביל להתקדם לנקודה הבאה, אפשר, ואף רצוי, גם למכור את סבתא שלך בעבור נזיד כומין.
הנאמנויות של ליאורה שוכנות אלוהים יודע איפה והמעבר החד שהיא עושה בין תמיכה במישהו לתקיעת מצ'טה בגבו הוא מהמהירים שנראו בתולדות התוכנית. ועדיין, אי-אפשר שלא להוריד בפניה את הכובע על היכולת להריח את השטח לדעת למי לחבור ומתי. הסכינים של ליאורה כואבים לא פחות מאלו של טלכו, אבל היא לפחות יודעת לנעוץ אותם בגב, ולא בחזית. תדמית הזאב הבודד שיצרה לעצמה רק סייעה לה להתקדם במשחק כשהיא לא מחויבת לאיש מלבד לעצמה, מה שהקל עליה את מלאכת הזגזוג בה נהייתה מאסטרית של ממש.
ואתמול, אחרי שהוכיחה שאוריינטציה היא לא הצד החזק שלה, ליאורה קישטה את העוגה שלה בדובדבן ענק בדמות שרשרת חסינות ראשונה בה זכתה ברגע הקריטי ביותר במשחק ובמשימה שכבר נראתה לה אבודה.
קשה להאמין שתגענה שתי נשים לגמר ועל כן, ליאורה עוד צריכה להפנות את משאביה לטיפול באיום הממשי והקולני ושמו הדס. זמזומי "I'm Sitting, I'm Breathing, I'm Smiling" לא יועילו כאן וברור שמי שמוכנה לאכול גחלים בטעם גללים מתכוונת להילחם עד חתיכת הבנטטה האחרונה. המבחן האחרון של ליאורה מגיע בצעדי ענק ואיתו ההזדמנות להוכיח אחת ולתמיד שגיל הוא רק מספר. ממש כמו מיליון.