"ההצלחה הייתה תמיד הגדולה שבשקרניות". פרידריך ניטשה, לגיניאולוגיה של המוסר
ההדחה של הדס היא מקרה קלאסי שבו השתן עלה לראש עד שהוא נשפך מהנחיריים. מה שקורה בדרך-כלל לאנשים שנכנסים לאמוק כזה של חשיבות עצמית הוא שהם לא שמים לב לקיומם של אחרים. הם משוכנעים שאיש מלבדם לא פועל בעולם.
קשה לספור את הטעויות של הדס בפרק הזה. היא לא לקחה בחשבון שאם היא אומרת משהו לטומי, טומי - הפלא ופלא - יכול לומר אותו לשי. היא נכנסה ראש בראש עם ליאורה, שבעצמה הייתה באורגיית אהבה עצמית. ההבדל הוא שלליאורה יש חסינות. לא כדאי לריב עם מי שלא יכול להפסיד. ויותר מכל הייתה זו ההתנהגות שלה. אז נכון, ההפקה תפרה לה סיפור של ילדת זבל בשני הפרקים האחרונים, אבל מצד שני - אף אחד לא הכריח אותה לאכול נבטים מתחתונים מלוכלכים.
ההדחה של הדס היא גם מקרה קלאסי של אובר-דואינג. כל-כך הרבה מזימות הדס רחשה, כל-כך הרבה קורים היא טוותה, כל-כך הרבה מהלכים היא ביצעה - עד שלא היה מנוס מכך שהם ייתקלו ויכשילו זה את זה. כל מה שהדס הייתה צריכה לעשות זה פשוט לעשות פחות, כי באמת - לאף אחד לא הייתה שום סיבה להדיח אותה. חוץ מלהפקה. בכל מקרה, ההפתעה של הדס הייתה אותנטית. עובדה, הפרק הזה עשה דבר מה ששום ניתוח פלסטי לא יצליח לעשות: להסיר את החיוך התמידי מפניה.
ההדחה של הדס היא גם - ממש כמו ההדחה של ליעד - כישלון חרוץ של שאר המתמודדים. מי לא רוצה להגיע לגמר עם מתמודדת שאף אחד לא יצביע לה? אם נתעלם מהאופציה שיד נעלמה של ההפקה גרמה לדברים לקרות כפי שקרו, אין אלא להסיק ששוב המתמודדים נכנעו ליצרי הנקם הקטנים שלהם.
ליאורה, למרות שהייתה במצב שאין לה מה להפסיד, הייתה חייבת ללמד את נערת הבנטטות והנבטים לקח, במקום לחבור לטומי עם צמיד הווטו ולהדיח מישהו שמסכן אותה הרבה יותר, כמו שי. שי מצידו, אם נאמין לנאום חוצב הלהבות שלו בסיום, בחר באסטרטגיית "הכל עובר עליך" במקום להעיף את טומי, שמה לעשות - יותר יפה ממנו, יותר חזק ממנו ויותר נחמד ממנו. שלא לדבר על כך שהקולות של אביגיל, חנוך ואנגלנדר כמעט מובטחים לו.
היחיד שיוצא בזול מהפרק הזה הוא שוב טלכו. טלכו חש שהוא על הגריל, ולכן עשה את הדבר המתבקש - לשבת בשקט ולחכות שמישהי עם משקפיים וחיוך בלתי מחיק תעשה את הטעות בשבילו. ברגע שהכוונות התחילו להתאפס על הדס, ברור שהוא עט על המציאה. היה מגיע לו שאפו, אבל אי-אפשר לשכוח לו ולסלוח לו על הטבילה בעירום שביצע בעקבות הוראותיה של מיסטרס ליאורה.
הרביעיה האחרונה מורכבת, בסופו של דבר, מארבעה שחקנים חזקים. כל אחד מהם, כולל טומי, לא הגיע לכאן בלי לטבול את ידיו בסחי. כולם מכירים את המשחק, ובמובן הזה זו הרביעיה הטובה ביותר מבין כל העונות. אבל איכשהו, מבלי לשים בדיוק את האצבע, יש בה גם משהו מבאס במיוחד.
פינת הליעד
לרגע חשבנו שעם ההדחה של ליעד עלינו להיפרד לשלום גם מהפינה הזו, אולם אז הגיעה שאלת המודח האחרון וליעד פיזרה לאוויר, שוב, אוסף מרהיב של שמות עצם ומילות יחס נעדרי פעלים, שמות עצם וסימני פיסוק. או לחילופין: שוב נשבר השיא במשחק "למה להגיד משהו בשתי מלים אם אפשר לומר אותו בכמה פסקאות". להזכירכם, בגמר יש לכל מושבע שאלה לכל פיינליסט. כל מושבע זה אומר גם ליעד. יש למה לחכות.