האח הגדול 2: על ספת הפסיכולוג

זה קצת מפתיע בהתחשב בכמות המראות המפוזרות בבית האח הגדול, אבל רק השבוע עברו הדיירים את שלב המראה. שלב המראה, מושג של לאקאן, קשור לרגע ההוא שבו תינוק מביט במראה ומבין שהיצור העקום והמוזר שהוא רואה שם, מבוהל וגמלוני, הוא למרבה הצער הוא עצמו. אמש, קיבל המושג הפסיכואנליטי הזה פנים חדשות, בדמותו של ארז דה-דרזנר. "זה הייתי אני. משוגע אמיתי" (ארז, רגע אחרי שצפה בדמותו שלו עצמו, מחקה את פרדי מרקורי) אם האח הגדול הייתה סדרת דרמה, היה אפשר לומר שאמש שודר לקט. המשימה של האח עבור הדיירים שלו השבוע, הייתה לצפות באחד מפרקי התוכנית, בבחינת תסתכלו עליכם ותראו אתכם. כמי שעוקבים אחרי הסדרה, גם אתם יודעים שזה לא תמיד קל. עבור הדיירים, זה היה כנראה טראומטי יותר: ארז פצח בשאגות "קוליקו קוליקו" והתרוצץ ברחבי הבית, וחמור מכך, סער הבין, בגיל 37, שאולי הוא באמת קצת חרא של בן אדם. "זה סרט לראות את הסרט" (סער מסכם את הצפייה בפרק) המשך המשימה שהוטלה על הדיירים, הייתה שחזור של מספר סצנות מאותו פרק. החוק היחיד: אף אחד לא משחק בתפקיד עצמו. התוצאה הייתה כה מתקדמת, שגם בהוט VOD ויס מקס בוודאי עוד ילמדו עליה - שידור חוזר בלייב. הדיירים צופים בעצמם חיים את חייהם ואז משחקים את עצמם חיים את חייהם, וצופים בחבריהם משחקים בתפקיד עצמם. המשחק הזה יכול להימשך לנצח. כמו בדיחה תפלה, שאם נחזור עליה מספיק היא תצחיק מישהו, כך גם החזרות בבית האח נטענות בכוח כמעט במשמעות. כשסער מתמזמז עם איילה, זה סתם עוד יום בבית האח הגדול. כשסער צופה בעצמו מתמזמז עם איילה על המסך בסלון, זה כבר מסמך אנושי וכאלה דברים, עניין לספר עליו בחדר האח. כשסער צופה בגואל משחק את תפקיד סער שמתמזמז עם איילה - זה כבר אירוע מדיה. "חיה, כמו חיה" (סער מגלה איך נראתה ההתנהגות שלו בבית האח הגדול) הבעיה עם התהליך הזה, היא שהוא יכול להימשך לנצח, הרבה אחרי שהבדיחה המצחיקה הפכה מציקה או מעיקה. למרבה המזל, הדד-ליין נחתם. החל מעוד שבוע, יוכלו הדיירים לדבר על עצמם מדברים על עצמם ולצפות בעצמם צופים בעצמם רק על ספת הפסיכולוג. נותר רק לקוות שאף אחד לא יחשוב להכניס מצלמות גם לשם.