כאשר ג'וליה לואי דרייפוס זכתה ב-2006 בפרס אמי, הפרס היוקרתי בתחום הטלוויזיה האמריקנית, על "כריסטין הישנה", היא הצהירה כי שמה קץ ל"קללת סיינפלד". היא התכוונה לחוסר יכולתם של ארבעת המופלאים שהשתתפו בסדרה משנות ה-90, שאין סופרלטיב שלא נקשר בשמה, לשחזר את ההצלחה הגדולה. דרייפוס אכן הצליחה להתגבר על הקללה והסדרה שלה מחזיקה מעמד כבר חמש עונות (הישג יפה גם למי שלא קולל), אבל מי שלא הצליח עדיין להשתחרר מן הקללה הוא בעיקר סיינפלד עצמו.
לראשונה אחרי 12 שנה, שב כעת סיינפלד לטלוויזיה עם תוכנית משלו, "שופט הנישואים" (תוכנית ופורמט שנקנו על-ידי הזכיינית קשת). התוכנית שייכת לסוגת הריאליטי, ובה זוגות נשואים מספרים על הוויכוחים שלהם ואנשים מפורסמים שופטים ביניהם ומחליטים מי צודק. הצורך בבורר שכזה קיים אצל זוגות רבים בזמן ויכוחים, אבל נושאי הוויכוח בתוכנית הזאת אינם שגרתיים. בפרק אחד למשל, האישה מתוסכלת מכך שבעלה אינו מוכן להיפטר מספה, שהייתה שלו ושל אשתו הקודמת. עד כאן לא ממש מוזר, נכון? אלא שהוא מטיח נגדה שהיא לא מוכנה להיפטר מכד ובו אפר של בעלה לשעבר, הניצב על המדף במרכז הסלון, וגם לא רוצה לזרוק את רגלו התותבת של בחיר לבה הקודם, הניצבת בארון.
באחד מפרקי התוכנית השתתפו טינה פיי, אלק בולדווין ואווה לונגוריה, בפרק אחר ריקי ג'רוויס, מדונה ולארי דייוויד. דייוויד הוא כמובן השותף של סיינפלד ליצירת "סיינפלד", ותוכניתו "תרגיע" נהפכה ל"סיינפלד" של שנות ה-2000. ההצלחה של דייוויד (ל"תרגיע" כבר היו שבע עונות וכנראה תהיה שמינית), מעלה על הדעת את האפשרות שהוא היה הכוח היצירתי האמיתי בצמד, וכי סיינפלד אבוד בלעדיו.
הביקורות בארצות הברית כלפי הסדרה החדשה של סיינפלד היו צוננות למדי. ב"וושינגטון פוסט" נכתב "יש מי שחושבים שסיינפלד לא יכול לטעות, אבל מה שהוא יצר הוא מיושן, שטוח ואפילו מרושע", ב"נווארק סטאר לדג'ר" כתבו "מכאיב, חסר פואנטה ומגעיל... כמעט מתחשק לי שיחזירו את התוכנית של ג'יי לנו" (תוכנית שסיינפלד היה האורח החגיגי הראשון שלה במשבצת השידור של עשר בלילה).
גם המגיבים מהשורה לא התלהבו. אחד מהם כתב בטוויטר שלו "עכשיו סיינפלד יכול לומר שהשתתף בתוכנית הכי טובה ובתוכנית הכי גרועה בטלוויזיה". האשימו את סיינפלד בהתנשאות על הזוגות האלה, ובעיקר לא מצאו את התוכנית משעשעת. מצפייה בכמה פרקים אפשר להבין אותם.
לפטר את השליח
הציפייה כי סיינפלד עצמו יצחיק בתוכנית הזאת רק יצרה אכזבה. בראיונות קידום לתוכנית, הוא התארח בין היתר ב"דיילי שואו" וג'ון סטיוארט שאל אותו אם הצידוד שלו באחד מבני הזוג שהשתתפו בתוכנית לא גרר ויכוחים אצלו בבית. סיינפלד, במקום להיאחז בחבל הזה שנזרק לו ולספר סיפור משעשע על חייו, הביט בסטיוארט בשחצנות, ותהה מה טיב הנישואים של סטיוארט עצמו, אם צידוד בוויכוח כלשהו יכול לפגוע בהם. היה משהו חסר הומור בהתנהלותו של סיינפלד בשיחה הזאת, ממש כפי שהתנהג במסיבת עיתונאים בתל אביב כאשר קידם את סרטו "כוורת בסרט". כל עיתונאי שניסה לשאול שאלה משועשעת זכה לתגובה קרירה.
סרט האנימציה "כוורת בסרט" יצא ב-2007. על-אף מסע יחסי הציבור העולמי, הוא הצליח רק חלקית בקופות. קודם לפרויקט המתוקשר הזה הופיע סיינפלד בסרט התיעודי "הקומיקאי" מ-2002. שם חזר לזירה המוכרת לו - במות הצחקה בברים ובמועדוני סטנד-אפ. בהופעות האלה הוא נראה לא פעם נבוך, ולא מספק את הסחורה. "מה אני עושה פה?", הוא מצולם שואל את הקהל, "אני כבר הצלחתי. הייתה לי תוכנית משלי. למה חזרתי לכאן?" באחד מהאירועים האלה מישהו מהקהל צועק לו שאלה בחזרה: "זאת הפעם הראשונה שאתה עושה סטנד-אפ?" אבל הניסיונות שתועדו בסרט הזה לא עצרו בעדו, ודווקא על במות הסטנד-אפ סיינפלד ממשיך להופיע ולהצליח.
בבלוג שלה באתר "דיילי ביסט" מסבירה ניקול לה-פורטה את הדשדוש בקריירה של סיינפלד בכך שהוא יודע לעשות דבר אחד - "להיות הוא עצמו". "יכול להיות שאין בו עוד צד", אומר אחד מסוכני השחקנים בהוליווד. "אולי הוא יודע רק לעשות סטנד-אפ". תסריטאי בתעשיה אמר "אני חושב שג'רי יודע שהוא לא שחקן גדול". ואולי מה שמעיד יותר מכל על מצבו המעורער של סיינפלד, הוא שכעת נזכרים כולם בכשלונות קטנים מהעבר: "אל תשכחו שפיטרו אותו מ'בנסון'. הוא גילם שם את השליח, והוא היה גרוע", מזכיר תסריטאי צר-עין ובעל זיכרון ארך מדי.