"הרושם הנוצר מסדרת המעשים לאורך שנים הוא שלא היה יום ולא שעה שהנאשם פסק מלתכנן את מי לרמות, איך לשפר את התפאורה שיצר למעשי המרמה ואיך להרחיב את חוג הניזוקים, לרבות ניצול אמונן של נשים וקשרים רומנטיים לצורך כך, וניצול אנשים בהם פגש באקראי, ודבר לא מנע ממנו מלפגוע. הנאשם ניצל חוליות חלשות, וכדגומא ניצולה של דניאל באישום התשעה עשר, לא נרתע, פגע ורימה על-אף שיגע שכדי לרכוש את הרכב "הדמיוני" שאינו בנמצא - נטלה הלוואות בגובה 60 אלף ש"ח, סכום שאותו שלשל לכיסו ולא השיב עד היום". כך קבעה (יום ה', 8.4.10) שופטת בית משפט השלום בפתח תקוה,
ליה לב-און, במסגרת הליך פלילי שהוגש נגד משה בוחבוט, שוטר לשעבר, אשר ניצל את מעמדו לשעבר כשוטר בכדי להונות בהיקפים גדולים ובאופן מתוחכם שורה ארוכה של קורבנות, בסכומי כסף לא מבוטלים כלל. "חומרה יתרה", כך הוסיפה וקבעה השופטת, "רואה אני ביצירת מסכת מסמכים מזויפים אודות הליכים שיפוטיים וההוצאה לפועל, וכן אישורים כוזבים של עורכי דין ובנקים אודות תשלומי כספים, זיופי חותמות ושימוש בנייר של גורמים הקשורים למערכת אכיפת החוק, תוך התחזות לשוטר בחופשה ועובד ההוצאה לפועל. כל אלו מעשים הפוגעים במערכות עשיית הצדק ועלולים להביא לפגיעה באמון הציבור".
הנאשם ניצל את מעמדו כשוטר לשעבר בכדי להתחזות למוציא לפועל
באותה פרשה הנאשם אשר הואשם בעבירות מרמה, זיוף והתחזות - יצר הונאה מושלמת כלפי קורבנותיו בשנים 2006 עד 2009.
אולם לא בכל השנים הייתה דרכו של הנאשם רעה. הנאשם, אשר החל את דרכו דווקא מהצד ה"נכון" של המתרס החוקי (שירת כשוטר בשנים 1988 עד 1992), החליט לעבור לצידו השני של המתרס וכבר באפריל שנת 1991 החל להסתבך בעבירות, בין אם מתחום המרמה ובין אם מתחום האיומים והאלימות (כלפי מי שהייתה בת זוגו דאז). ברם, גם כאשר עבר הנאשם "לצד השני של המתרס", הוא השתמש ב"צד הנכון של המתרס" ככסות למעשי המרמה שלו, אשר אותם ביצע בכסות התחזותו לעובד ציבור. כ-1,251,041 שקלים שלשל הנאשם לכיסו, מתוכם השיב כ-783,87 שקל, כאשר היתרה, כ-467,161 שקל, נותרה "גנובה בכיסו".
מבין המסמכים המזויפים אשר הכין הנאשם בכדי לרקום את מזימתו היו תעודת בוגר בניהול וכלכלה, פסקי דין מזויפים של בית המשפט, חותמות מטעם ההוצאה לפועל, הסכמי מכר דירה, המחאות בנקאיות, נסחי טאבו, ניירות פרמה, מסמכי מע"מ - כל אלו גויסו לטובת תרמיתו של הנאשם, כך על-פי פסק הדין.
הנאשם, כך עולה מפסק הדין, התחזה לגובה מטעם ההוצאה לפועל, רכש את אמונם של אנשים שהסתבכו בחובות, והבטיח "לסייע" להם להיפטר מן החובות, תמורת סכומים בני אלפי שקלים אותם שלשל לכיסו. כמו-כן, תחת כנפי התחזותו לגובה מטעם ההוצאה לפועל, הוא הציג למכירה רכבים שהיו ברשותו, ואשר הציגם כרכבים אשר "עוקלו כדין", כאשר למעשה הרכבים לא עוקלו כלל וכלל והצגת "תפאורת העיקול" צלחה, אך ורק תודות לתחכום שבתרמיות הנאשם.
עוד תחת חזות תפאורת ה"מוציא לפועל" הוא "סייע" לאחרים לגבות כספים שמגיעים להם, תוך שימוש במסמכים מזויפים מטעם מנגנון ההוצאה לפועל. הנאשם לא הסתפק בהתחזות בתחום אחד, היינו הרכבים ה"מעוקלים" ו"עסקי ההוצאה לפועל", ושלח ידו גם במרמה בתחום המקרקעין - הוא שכר דירה, גנב את תיק הטאבו שלה והתחזה לבעליה, וניסה למכור את הדירה.
"חסרו לו כ-25 אלף ש"ח לצורך רכישת וילה בזכרון יעקב"
כתב האישום מציג מנגד מגוון של מעשי מרמה אשר כולם קשורים ברכבים שאינם בבעלות הנאשם, ואשר הוא ניסה להציגם כרכבים שבבעלותו ולהונות אנשים תמימים באמצעות "מכירתם", כמו גם בשימוש במסמכים מזויפים מטעם ההוצאה לפועל בכדי למנף "תואר" זה שלו ("גובה מוסמך") על-מנת לשאוב לכיוונו כספים רבים. אולם דומה כי ההונאה החמורה מכל היא ההונאה אשר מערבת לא רק כספים ומסמכים מזויפים, אלא גם רגשות, שכן את כל סוגי ההונאות הקודמות ניתן להשיב בכסף, ברם את הפגיעה באמון ואת הפגיעה ברגשות לא ניתן להשיב בכסף. מסתבר, כך על-פי האישום החמישה עשר, כי "במהלך חודש אוגוסט יצר הנאשם קשר עם אורית עמרני סייר באמצעות אתר הכרויות באינטרנט", וכי בחודש אוקטובר 2008 הם נפגשו. הנאשם, עם כל ה"רזומה" המפואר והמזויף שלו, פיתח יחסים "רומנטיים" עם קורבנו החדשה, והם "היו לזוג", כך עולה מגזר הדין. הוא סיפר לה כי במסגרת "עבודתו" כ"גובה הוצאה לפועל" נקרתה בדרכו הזדמנות נדירה לרכוש וילה בזכרון יעקב בסכום של כ-60 אלף דולר, וכי חסר לו סכום של כ-25 אלף שקל בלבד, אותו מסרה לו עמרני-סייר. הוא אף הציג בפניה "בית" אשר הציג כ"וילה אשר רכש". הוא גם הונה את אחיה של עמרני-שייר, סיפר כי ירכוש עבורו דירה ב"מחיר זול", ובמסגרת זו שלשל לכיסו סך של כ-62,000 שקל. כן השיג מאמה של עמרני-שייר כ-50 אלף שקלים בגין "רכב מעוקל", "אשר בכוונתו לרכוש עבורה". ברם, כשנחשפה התרמית הוא השיב להם את כספם.
הנאשם לא הסתפק באישה אחת כקורבן לתרמיתו, וכש"נשרף" קשר "רומנטי" אחד הוא עבר לאחר - הפעם הייתה זו דניאל מור, עימה יצר קשרים באמצעות האינטרנט, ושיכנע אותה לרכוש דרכו רכבים "מעוקלים", והיא אכן עשתה כן.
ברם, כאשר פנה בהצעה דומה לנטלי ישראלוף, התעורר חשדה, והיא חזרה בה מכוונתה "לרכוש" את ה"רכב המעוקל". הוא המשיך ופנה לנשים נוספות אותן הכיר דרך אתרי היכרויות באינטרנט, וזאת לצורך רכישה עבורן של "רכבים מעוקלים", שכמובן לא היו ולא נבראו. את הכסף אשר נמסר עבורו כ"מקדמה", שלשל הנאשם לכיסו. דרך הנשים אשר "הכיר" הנאשם באינטרנט, הוא יצר קשר עם חוג מכריהן והמשיך במכירת "דירות" ו"רכבים" מעוקלים, תוך שאת המקדמות שנמסרו לו הוא "משלשל" לכיסו.
"השתכלל, והונה באופן שיטתי רבים"
סניגוריו של הנאשם, מטעם הסניגוריה הציבורית, ביקשו להקל בעונשו, וזאת מן הטעם שהוא הודה במעשים, חסך זמן שיפוטי יקר לבית המשפט, והשיב את מרבית הכספים לקורבנותיו (ברם, סכום של כ-400 אלף בקירוב לא הושב, וניתן להניח כי הקורבנות משלמים את ההלוואות לבנקים, שנטלו בכדי לרכוש "דירות" ו"רכבים", עד עצם היום הזה). הנאשם עצמו גרס כי הוא הסתבך במעשיו אלו "עקב השפעת תרופות", כי הוא יסור מדרכו הרעה וכי הוא "תורם לחברת האסירים".
השופטת לב-און ציינה את מחדל הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום אך ורק בשנת 2009, וציינה כי לו היה מוגש כתב אישום בשלב מוקדם יותר, "יתכן וחלק מן המעשים היו נמנעים". השופטת לב-און ציינה "לזכותו" של הנאשם גם את השבת חלק מן הכספים לקורבנותיו, "גם אם לא מרצונו הטוב".
על הנאשם הוטלו כ-45 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועד כ-12 חודשי מאסר לריצוי על תנאי, וכן הוא הצטווה להשיב את סכומי הכסף אשר טרם השיב לקורבנותיו, אם כי רק את חלקם, ורק לאחר שחרורו.