זה סיפור על מעשים טובים, על עזרה לזולת, אבל בעיקר על מלחמה. אחרי שהסופר-פארם רכש - על פי פרסומים זרים - עשרות אלפי עותקי די.וי.די של יניב המגניב, יובל המבולבל החליט להיות רציני. בתוצר החדש שלו, "עולמו של יובל המבולבל", הוא חוזר ויש לו משימה לא פשוטה בכלל: לשמור על הבכורה מול המתחרה המגניב חסר המצפון, שמפיץ לילדים ערכים פופוליסטיים בתחום איכות הסביבה. האם יצליח יובל להביס את הנמסיס, ויותר חשוב, האם יצליח לעשות זאת בעזרת בננה על הראש?
עוד לפני שהוא מתעסק עם הבננה, יובל מגייס לעזרתו צבא קטן של אנשים מוכשרים ומצלמת רחף. יובל אולי מבולבל, אבל לא קמצן והכסף שהושקע בהפקה נראה היטב על המסך - מהתפאורות דרך התחפושות ועד הצילום. מה שכן, ספק גדול אם ילדים יתחברו לקצב המהיר של העריכה ולצילום התזזיתי (עם מצלמת כתף). לפעמים זה נראה פחות כמו די.וי.די לילדים ויותר כמו פרק של "Cops". חבל שאותה השקעה לא ניכרת בסיפור עצמו.
הדי.וי.די מתחיל עם יובל שאומר שהוא רוצה להכיר לנו את עולמו. אחרי שתי דאחקות בינוניות עם עגלה ועם מוכר אוטו גלידה, אנחנו מגיעים לעניין האמיתי: מועדון המעשים הטובים, שם יובל והילדים מחליטים לעשות מעשה טוב. מה המעשה הטוב? לארגן מסיבת ריקודים בשכונה. מי מוזמן למסיבה? הילדים של מועדון המעשים הטובים. אוקסימורון. אז נכון שבין לבין הוא דוחף מסרים כמו "אם החיים נותנים לכם לימונים, תעשו מהם לימונדה" ו/או "אם עזרתי לחבר אז עזרתי לעצמי". נחמד, אבל אם לוקחים בחשבון שהערכים לא מכוונים לילדים - אלא להורים - לערכים של יובל אין את הרייטינג של איכות הסביבה, מבית היוצר של המגניב. מצד שני הורים יקרים, ראוי לציין שהדי.וי.די נקי מחסויות ומוצרים.
יובל המבולבל הוא מקצוען, אבל עם נשמה. למרות שאין מדובר בדי.וי.די מושלם, רואים שיובל אוהב את מה שהוא עושה, ושהזאטוטים אוהבים אותו. זה קורן מהמבטים שלהם - ואת זה אי אפשר לזייף. יובל המבולבל הוא בעצם ה"בני היל" של עולם הילדים - הוא משתמש במוזיקת פסנתר ברקע, בהצחקות פשוטות, בהילוכים מהירים ובסאונד-אפקטים של סרט מצויר. כל אלה, כשהם נמצאים על המסך עובדים יפה על הצופים הקטנטנים. הבעיה היא שיובל מנסה לכוון גבוה, אולי גבוה מדי. ב"עולמו של יובל המבולבל" יש הרבה בדיחות שילדים קטנטנים לא יבינו ("אתה הדוור? אין דבר"), ובצירוף העלילה המופשטת, הצילום הקופצני והעריכה המהירה, יובל עלול להיכנס לצרות (אבל צרות חוקיות. לא מהסוג של רואה החשבון המבולבל של קובי פרץ).
אז לקנות או לא? הדי.וי.די יתקבל בברכה אצל בני ה-4 וה-5, ששומרים לו חסד נעורים, אבל בני השנתיים-שלוש מאבדים סבלנות מהר. הסובייקט שצפה בו, בן שנתיים וחצי, פשוט חיכה ל-Ooooh המפורסם ואיבד סבלנות אחרי 13 דקות. זה נראה טריוויאלי, אבל מדובר בבעיה אמיתית - אלה שזקוקים ליובל המבולבל הם ההורים של בני השנתיים-שלוש, שמשוועים ל-40 דקות של שקט. הגדולים יותר מעסיקים את עצמם לבד. האם הדי.וי.די יתנגן נון-סטופ ברחבי הארץ? כנראה שלא בבתי הפעוטות הצעירים. אבל אל תדאגו ליובל. הוא יפיק לקחים, ובדי.וי.די הבא יוריד את הבננה הרקובה מהראש, וישים אחת חדשה.