"במצב זה, ומבלי לקבוע עמדה בשאלת טיב הזכויות של העותרות במקרקעין, נראה כי אי תפיסת החזקה על-ידי העירייה ואי הסדרת זכויות החזקה בדרך פורמאלית בידי העותרות, תוך השארת המצב הקיים, בו ממשיכות העותרות להחזיק במקרקעין תקופה ממושכת, מצביעים על הסכמת העותרות להשארת המצב הקיים, ועל מתן מעמד של בר רשות לזכות העותרות.......... על מצב כזה לא ניתן לאמר שהוא ניתן לביטול כהרף עין, בדרך של הקצאה לגורם שלישי, שנותן את ידו לסיכול ביצוע פסק דין, שהורה למשיבים 4 - 7 לפנות את המקרקעין ולהחזיר את החזקה בהן לעותרות". כך קבע ( יום א', 11.04.10), שופט בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע,
ברוך אזולאי, בעתירה מנהלית שהגישה ישיבת פוניבז' נגד ועדת ההקצאות המקצועית של עירית אשדוד.
את פרשת הקצאת הקרקעות לישיבת/עמותת (השלם את החסר) ניתן לכנות "שניים אוחזין בפיסת מקרקעין, זה טוען 'כולה שלי' וזה טוען 'כולה שלי'". כדרכה של רשות מנהלית, אשר אמונה על הקצאת משאבים, כל הקצאת משאב לגורם X עלולה לבוא על חשבון המשאב אשר יוקצה לגורם Y, וכך היה. באותה פרשה הקצתה "ועדת ההקצאות של עירית אשדוד" ל"עמותת ישיבת גרונדא שער התורה אשדוד" פיסת מקרקעין, אשר ישיבה אחרת, היא ישיבת פוניבז', טענה לזכויות בה.
לטענת ישיבת פוניבז', ההקצאה לישיבה ה"מתחרה" נעשתה כאשר העניין היה תלוי ועומד בבית המשפט, בעוד הצדדים ממתינים לפסק דין. אנשי ישיבת פוניבז' גורסים כי להם הזכות במקרקעין, וזאת מכוח
הבטחה שלטונית אשר נתנה להם עוד בשנות השישים, הבטחה שלטונית אשר נתחזקה כאשר, משפורסמה הודעת הפקעה בעניין הקרקע,
שבה עירית אשדוד והבטיחה כי לזכותם של אנשי הישיבה בקרקע לא יאונה כל רע.
הישיבה הוקמה על המקרקעין, אך המחלוקות לא פסקו
על המקרקעין נשוא העתירה הקימו העותרות מוסד תורני, הידוע כ"ישיבת גרודנא", שאותו ניהלו במשך עשרות שנים. בסוף שנת 1999, בעקבות מחלוקת אשר פרצה במוסדות האם של ישיבת פוניבז', התפצלה הישיבה לשניים - עמותת "הרבצת תורה על טהרת הקודש", יחד עם הרב דב צבי קרלנשטיין, משה שמידע ויעקוב לבין, חדלו לקבל על עצמם את מרות אנשי ישיבת פוניבז', אך המשיכו להחזיק במבנים שנבנו על-ידי הישיבה במקרקעין שהוקצו לה, והקימו לעצמם ישיבה אחרת, אשר המשיכה להשתמש, כאמור, לא רק בקרקע של ישיבת פוניבז', אלא גם בשמה, "ישיבת גרודנא". על-רקע זה הגישו אנשי ישיבת פוניבז' תביעה לפינוי וסילוק יד של ה"מורדים" ממקרקעי-הישיבה.
לערך לקראת שנת 2005, לטענת אנשי ישיבת פוניבז', בכדי לסכל את ביצוע פסק הדין, הוחלפה ההנהלה של "ישיבת המורדים", כך שהיא לא נוהלה עוד בידי אנשי ישיבת "הרבצת תורה על טהרת הקודש" אלא על-ידי אנשי ישיבת "גרודנא", וזאת בכדי לייצר מראית עין ולפיה אנשי ישיבת "הרבצת תורה על טהרת הקודש" נסתלקו, לכאורה, מן המקום. ביני לביני החליטה ועדת ההקצאות של עירית אשדוד להקצות את הקרקע ל"מורדים", וזאת חרף פניותיהם בכתב של אנשי ישיבת 'פוניבז'. אנשי פוניבז ידעו את 'ועדת ההקצאות' בכך שהעניין עומד ותלוי בבית המשפט, וכי הם מתנגדים להקצאה, ובסופו של יום הם זומנו לטעון את טענותיהם בהתראה בת שלוש שעות(!) בלבד.
"'קרקע המריבה" הוקצאה לישיבת פוניבז'
בבואו של בית המשפט לבחון את זכויות כל הצדדים הנוגעים בדבר בקרקע-המחלוקת הוא מציין כי "אף שלא נחתם חוזה חכירה, לא חלקה משיבה 2 מעולם על כך שלעותרות יש זכויות במקרקעין, עליהן בנו העותרות את המבנים שבנו, בין אם מכוח ההסכם משנת 1961 שתוקן בשנת 1974, ו/או על-פי ההסכמות וההתנהגות במשך עשרות שנים. לכל הפחות, ולחילופין, ניתנה לעותרות הרשאה מעירית אשדוד להחזיק במקרקעין ובמנים, ולנהל עליהן את מוסדות החינוך שלהן". ביהמ"ש מציין כי העירייה שינתה את עמדתה אך ורק עם חילופי השלטון בעיר. כן קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה להקצאת מקרקעין לישיבת "גרונדא" לוקה בפגמים רבים והיא אינה מדויקת, ונוסח הבקשה מסתיר את הקשר שיש לאנשי ישיבת "גרונדא" לאנשי ישיבת "הרבצת תורה" אשר נגדם ניתן צו פינוי.
"משחק מכור"
בהמשך ממשיך בית המשפט ומתאר כיצד לא ניתנה לאנשי ישיבת פוניבז' הזדמנות להליך הוגן:
"מן ההיבט המשפטי, המשיבות 1 ו - 2 לא פעלו בעניין בסבירות ובהגינות, מדובר במשחק "מכור מראש" המונע משיקולים זרים כשלעותרות לא היה סיכוי של ממש שטענותיהן תשמענה באוזני משיבות 1-2. ההחלטה פוגעת בזכות הקניין של העותרות, מנוגדת להבטחה שלטונית, שניתנה על-ידי ראש העירייה אריה אזולאי, לפיה תחכיר העירייה לעותרות את המבנים של המקרקעין". כן מציין בית המשפט כי ההקצאה פורסמה באיחור לאחר שכבר נוצרו 'עובדות בשטח'.
"סמיכות זמנים חשודה"
עוד קובע השופט ברוך אזולי כי "בקשר לכך נראה כי סמיכות הזמנים בין מתן פסיק הדין המחייב את המשיבים 4-7 לפנות את המבנים והמקרקעין ובין הגשת הבקשה להקצאה על-ידי משיבה 3, החשת הדיון באופן חריג בסמוך למועד הדיון בערעור על פסק הדין הנ"ל ומכלול הנסיבות, מצביעים על ניסיון משותף של המשיבים 1 ו-2 ו 3 ו-7 לנסות לסכל את ביצוע פסק הדין באמצעות הליך ההקצאה". עוד קבע השופט אזולאי כי משיבה 3, ישיבת גרודנא, מזוהה עם ישיבת "הרבצת התורה" ועל אנשיה. השופט קובע: "בנסיבות העניין נראה לי, שלצורך הדיון בעתירה הזו, יש להרים את המסך מעל משיבות 3 ו-4 (ישיבות גרודנא ו"הרבצת תורה") ולראות אותן ואת משיבים 5,6, ו 7 כזהות של אותו גורם, הנוקט את כל האמצעים האפשריים על-מנת להותיר את השימוש והחזק במנים של הישיבה שבניהולים של הרב קרלנשטיין והרב לבין, ועל כן אין לקבל את טענות המשיבות 1 ו-2 ושל המשיבים 3 ו-7, שאין זהות בין הצדדים להליך הפינוי שנפסק בבית משפט השלום ובין הליך ההקצאה".
השופט ממשיך וכותב:
"באשר למשיבות 1 ו-2 נראה לי גם שסמכיות הזמנים בין מתן פסק הדין בבית המשפט השלום, לתחילת הדיון בהליך ההקצאה, ובעיקר החשת הדיון בהליך ההקצאה בהליכים יוצאי דופן, כמו ויתור על ועדת משנה, וישיבת מועצה שלא מהמניין בסמוך למועד הדיון בהליך הערעור ובסמוך לאחריו, ולפני מתן פסק הדין בערעור, והתבטאויות הגורמים השונים בישיבת ועדת ההקצאות ובישית מוצעת העירייה שאישרה את ההקצאה וממכלול נסיבות העניין, מצביעים ברמת הסתברות גבוהה על קשר בין הדברים".
"מוסד הקיים ארבעים שנה"
השופט אזולאי קבע כי הגם שהקצאת מקרקעי הישיבה לישיבת גרודנא, ולישיבת "הרבצת תורה" ולאנשיה נעשתה במחטף ושלא כדין, וכי הזכות במקרקעין נתונה כעת לישיבת פוניבז', על כל הגורמים הנוגעים בדבר לשקול, לאור היותה של ישיבת גרודנא ישיבה הקיימת זה 40 שנה, גם אם פורמלית מספר שנים בלבד, ולאור טובת תושבי אשדוד, דרך להקצות מקרקעין לישיבה זו. השופט אזולאי ביטל את החלטת עירית אשדוד להקצות מקרקעין למשיבות, בכפוף לקביעתו זו, ובנסיבות העניין לא הושתו הוצאות משפט על-אף אחד מהצדדים.