רשות ני"ע נאחזה במקרה גלברד, משום שראתה בו הזדמנות להעברת מסר לשוק ההון. הרשות ובזק מינו את עו"ד
יורם דנציגר, שלימים הפך לשופט בבית המשפט העליון, כדי שיבדוק כיצד התקבלו ההחלטות בדירקטוריון בזק שבעטיין אושר לגלברד סכום כל כך גבוה.
הממצאים של דנציגר הרעידו את אמות הספים, והצביעו על שורת כשלים שנבעו מאי-הקפדה על האוטונומיות והמקצועיות של מוסדות הביקורת בדירקטוריון בזק. בשורה התחתונה, מבלי שזה נאמר במפורש, אף נרמז שלגלברד יש חלק חשוב בהתנהלות הקלוקלת הזאת.
נזכיר רק, שגלברד כיהן כמנכ"ל הקבוצה כולה למרות שהיה לחברה יו"ר דירקטוריון, דב ויסגלס, שבינו ובין גלברד שררו חילוקי דעות. כאשר גלברד סיים את תפקידו שונתה האחריות הניהולית, והאחריות על החברות הבנות בקבוצה עברה לדירקטוריון, המונהג בידי שלמה רודב.
מכאן, ניתן להבין שלגלברד היה כוח בלתי-מוגבל כמעט בבזק. הדירקטוריון הפך לחותמת גומי, וגלברד עשה בקבוצה כרצונו. ההתנהלות הזו, שנחשפה בדוח של דנציגר, הייתה לצנינים בעיני רשות ני"ע. כך, למרות שהדבר איננו בסמכותה, העמידה הרשות דרישה חד-משמעית: לסיים את עבודתו של גלברד ולבצע רה-ארגון יסודי ועמוק בכל מה שקשור לסדרי עבודת הדירקטוריון בבזק.