משדרי החדשות: כשיש משבר - קונים יותר

אז מי היו שם על הספינות? "פעילי שלום", "פעילי שמאל", "פעילים", "מפגינים", "מפגינים מקצועיים", "מתפרעים", אולי סתם "אנשים"? השדרנים והפרשנים בכל הערוצים ניסו לאורך כל היום אפשרויות כאלה ואחרות, והתקשו לצוף בשלום על מינוח שיתאר נאמנה מי הייתה האוכלוסיה על האוניות. הקושי הוא הקושי בסיקור סיפור הסקנדל הזה, והוא הניח לפוליטיקאים לשוט בין הגדרות משלהם, כמו "חיות אדם" (גלעד ארדן), "אנרכיסטים חוליגנים ותומכי טרור" (אביגדור ליברמן) ו"אנשים שבאו למחות" (מוחמד ברכה). בניגוד לערוצי הטלוויזיה בעולם, הפוקוס של ערוצי החדשות בישראל התחלק שווה בשווה בין סיקור האירועים עצמם, לסיקור ההסברה, לסיקור הסיקור. כבר במשדרי הבוקר דובר ב"נזק ההסברתי לישראל", עוד בטרם התבהרה התמונה, עוד בשעות שבהן הערוצים שידרו ללא הסתייגות וללא הבחנה שמועות על 20 הרוגים ועל פגיעתו הקשה של השייח ראאד סלאח.הפער ב"נראטיב" בין הערוצים הישראלים לערוצים בחו"ל היה בלתי נתפש. בעוד שבעולם סופר על הרוגים כתוצאה מאש שירו חיילים ישראלים על "משט החופש" - בישראל שידרו סרטונים של דובר צה"ל שבהם נראו נקודות קטנות שחורות מתרוצצות עם הכיתוב "תקיפה באמצעות מוט ברזל". ספק אם זה הדביר את "הנזק ההסברתי", אבל נדמה שהסרטונים הללו, כמו הפארסה של מסיבת העיתונאים של סגן שר החוץ דני אילון, נועדו מראש לצורכי פנים. יהיה עוד זמן מסך רב לדוש בכל השאלות החשובות, העוסקות בצדדים המדיניים והמבצעיים של ההסתבכות הזאת. טוב לא יכול לצאת מזה, אבל אפשר שצופי הטלוויזיה הישראלית השתכנעו. התרומה הגדולה ביותר של אנשי משרד החוץ הייתה אתמול בשעות שבהן הם בחרו לשמור מרחק מהמצלמות. כולם ביקרו את דני אילון על כך שבחר לענות רק לשאלות של כתבים ישראלים, אבל צריך לקוות שדבריו הקטנוניים, בנוסח "הם התחילו", לא תורגמו לאף שפה זולת עברית. צריך גם לשבח את השר אביגדור ליברמן, שבשעת צפיית שיא הוא הקדיש שניות ארוכות לנושא לא מזיק כמו המסירות של עובדי חדר המצב של משרד החוץ. ערוצי הטלוויזיה עסקו 14 שעות ברצף - מתוכניות הבוקר ועד סוף המהדורות המרכזיות - רק בסיפור המשט לעזה. שוב ושוב שודרו אותם צילומים, שוב סבב בין כתבינו הצבאיים וכתבינו בבתי החולים. הדבר היחיד שנמצא ראוי לשידור ולא עסק בסיפור ה"הסתבכות בלב ים" (ערוץ 2) וה"דם בים" (ערוץ 10) היו מקבצי הפרסומות והתשדירים. המסר: בעתות משבר לאומי הכל עוצר מלכת, חוץ מתאוות הקניות שלכם, או תאוות הבצע שלנו. מיד כשיימאס לכם מעיסוק במשבר הלאומי, צופים יקרים, צאו לקניון, הצטרפו לבנק דיסקונט, קנו טלוויזיה סמסונג, והצטיידו בתחבושת לבריחת שתן שתמיד חלמתם עליה.