ההסכם המקנה לבובליל שליטה בקלאב הוטל - תקף

שופטי בית המשפט העליון אשר גרוניס, סלים ג'ובראן ואליקים רובינשטיין, הכריעו (יום ד', 9.6.10) באחת המחלוקות העיקריות בין משה בובליל וניסן חקשורי, השותפים בבעלות על קלאב הוטל, מחלוקת התלויה ועומדת מזה כשבע שנים, באשר לשאלה האם הסכם שנחתם על-ידי שניהם בחצרו של הרב יאשיהו פינטו תקף ומחייב, ומה נובע מהוראותיו. בית המשפט קבע כי ההסכם מחייב, ודחה את טענות חקשורי כי הקבוצה חייבת לו 200 מיליון דולר. כן דחה בית המשפט את טענת חקשורי כי מגיעים לו 8 מיליון דולר לפי ההסכם, וקבע כי אם יש לצדדים להסכם טענות לגבי הפרתו, עליהם לפנות לבית המשפט המחוזי ולברר עניין זה בפניו. את בובליל ייצגו: עו"ד אלקס הרטמן, עו"ד מיכל ליברמן ועו"ד רונן ברומר ממשרד ש. הורוביץ ושות'; את חברת ההחזקות המשותפת של הצדדים, חברת פרמייר הוטל בע"מ ייצגו: עו"ד ראובן בכר, עו"ד מיטל בן-בסט ועו"ד עיינה סולן ממשרד פישר, בכר, חן, וול, אוריון ושות'; את חקשורי ייצגו בערעור בדיון בבית המשפט העליון: עו"ד שלמה שפיר, עו"ד רם פרייס ועו"ד שי כהן. לא נפסקו הוצאות.

טענת חקשורי: "ההסכם אינו מפורט דיו"

תחילת הפרשה בחילוקי דעות שהתגלעו בין חקשורי לבובליל בקשר להחזקותיהם המשותפות בקבוצת קלאב הוטל, המחזיקה לא רק ברשת המלונות בישראל בשם זה אלא גם בנתח נכבד מן הבעלות בקזינו בלוטראקי שביוון. על-מנת לנסות ולפתור את חילוקי הדעות נפגשו חקשורי ובובליל אצל הרב יאשיהו פינטו, אליו היה חקשורי מקורב, וחתמו ביום באפריל 2003 על הסכם פשרה, אשר נוסח על-ידי הרב פינטו. בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי ניהול קבוצת קלאב הוטל יהיה בידיו של משה בובליל, והוא ימנה שני דירקטורים מתוך שלושה בדירקטוריון החברה, בעוד שחקשורי ימנה דירקטור אחד בלבד. זמן לא רב לאחר חתימת ההסכם הודיע חקשורי לבובליל, כי אינו רואה במה שנחתם בחצר הרב הסכם מחייב, שכן אינו מפורט דיו. בנוסף, העלה חקשורי טענות שונות לגבי הפרת ההסכם על-ידי בובליל וכתוצאה מכך, הודיע כי הוא מבטל אותו. בתביעה שהוגשה לאחר מכן לבית המשפט המחוזי בתל אביב, קבעה השופטת הילה גרסטל כי הסכם הרב תקף ומחייב בין הצדדים. בית המשפט העליון שב הבוקר ואישר קביעה זו, ואף ציין כי עמדתם של פרקליטי חקשורי, אשר מצד אחד טענו כי הסכם הרב כלל אינו מחייב, ומן הצד השני טענו כי הוראה מסוימת ממנו - המזכה את חקשורי בתשלום - כן תקפה, הינה "אקרובטיקה משפטית" חסרת יסוד. חקשורי העלה בערעורו לבית המשפט העליון סוגיות נוספות, הקשורות בפרשנות ההסכם. אחת הטענות המרכזיות שהעלה נגעה לשאלה האם בהסכם הרב נכלל ויתור של חקשורי על טענתו, לפיה חברה משותפת לו ולבובליל חייבת לו 200 מיליון דולר בגין העברת זכויות בקבוצת קלאב הוטל לחברה המשותפת. חקשורי טען כי נושא זה הושאר לליבון עתידי בין הצדדים, ולפיכך טענתו כי חבים לו סכום זה של 200 מיליון דולר בעינה עומדת. בית המשפט העליון קיבל גם בעניין זה את עמדתו של בובליל, וקבע: "אנו מאשרים את קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הסכם הרב הסדיר באופן סופי גם את המחלוקת בנוגע להשלמת התמורה בסך 200 מיליון דולר. המשמעות היא שחקשורי [או חברה בשליטתו] אינם זכאים לתשלום כלשהו בגין העברת הזכויות". סוגייה זו של העברת הזכויות שימשה את חקשורי בעבר כנושא להגשת תלונות למס הכנסה בעניין העלמות מס לכאורה בידי בובליל, ובחודשים האחרונים, כפי שפורסם, ניסה יגאל זילכה, בעל השליטה בחברת קווינקו, לפעול אצל הרשויות לשם קידום תלונות אלו ופתיחת חקירות כנגד בובליל. בסוגייה מרכזית זו הכריע, כאמור, בית המשפט העליון בהתאם לעמדתו של בובליל. בטענות נוספות של חקשורי לגבי הפרה של הסכם הרב על-ידי בובליל סירב בית המשפט העליון לדון, וקבע כי יש להעלותן בבית המשפט המחוזי. לגבי טענה אחרונה של חקשורי, כי ההסכם בפני הרב פינטו ביטל מנגנון נאמנות על מניותיו ומניות בובליל, קיבל בית המשפט, ברוב דעות, את פרשנותו, וקבע כי המניות שהוחזקו עבורו ועבור בובליל בנאמנות יועברו ישירות על שמם. השופט רובינשטיין, בדעת מיעוט, סבר שגם בעניין זה טוען חקשורי דבר והיפוכו, ודימה את חקשורי לאותה עקרת בית שנתבקשה על-ידי שכנתה להשיב קדירה ששאלה ממנה, ותשובתה הייתה: "לא שאלתי, ואם שאלתי החזרתי, ובכל מקרה הקדירה הייתה פגומה".