100 אלף שקל מתחת לקורות העץ בנמל תל אביב

מדוע החליטו בנמל לחפות את השטח בקורות עץ ולא בריצוף סטנדרטי? לאדריכל אודי כסיף - שמשרדו, מייזליץ-כסיף, זכה בתחרות שערכה החברה לתכנון הפיתוח הציבורי של הנמל בשיתוף עם אדריכלית גלילה יבין - יש כמה תשובות. "הרעיון של הדקים נבע מהרצון שלנו לייצר משטח מארח", אומר כסיף. "התלבטנו באיזה חומר להשתמש, והעץ נמצא כחומר הידידותי והנעים ביותר לפעילות מגוונת: אפשר ללכת עליו, לרוץ, לשכב ולשבת. משטחים אחרים לא עומדים בכל הפרמטרים האלה. יש גם משהו בעץ שמונע פגיעה - ילד שנופל על עץ ניזוק פחות מילד שנופל על בטון או אבן. בעץ יש משהו רך יותר. הרבה אנשים שרצים בנמל אומרים שנעים להם יותר לרוץ כך, מפני שהפגיעה של הרגל במשטח רכה יותר". מעבר לשיקולים הפרקטיים, לבחירה בעץ יש גם ערך נוסטלגי. "חיפשנו אלמנט שיוכל לשחזר באופן מסוים את ההיסטוריה של הנמל", מסביר כסיף. "ראינו תמונות של אורחות גמלים שהולכות במקום, והיה לנו חשוב לתת ביטוי לדיונות ולגבעות שהיו שם בעבר. העץ משמר את הזיכרון של הנמל שהיה פה בעבר". קורות הנמל עשויות מעץ איפאה, שהוא בעל צפיפות רבה ומקורו ביערות הגשם של ברזיל. "זה נעשה בכריתה ירוקה - המאושרת כנגד נטיעה של עצים חדשים", אומר כסיף. לדבריו, איפאה הוא עץ כבד מאוד, השוקע במים, והוא חזק ועמיד לאורך זמן". עניין העמידות של העץ חשוב במיוחד במקום הקרוב לים. כסיף טוען כי אם היו בוחרים בבטון או באבן, הם היו נאכלים בתוך כמה שנים בגלל המליחות של הים. נמל תל אביב אינו הנמל היחיד בעולם המחופה בקורות עצים. כסיף מספר כי גם חלק מהנמל בסידני מחופה עץ, וכך גם בנמלים בברצלונה וביפן. אבל מדוע היה צורך להותיר חריצים וחללים בין קורות העץ ומתחתיהן? "העץ הוא דינמי", אומר כסיף. "כשחם הוא מתפשט, וכשקר הוא מתכווץ. לכן חייבים להיות חריצים בין הקורות שיאפשרו את התנועה הזאת. החלל מתחת לקורות נועד לשמור על העץ - כך שמידת הלחות מצדן העליון של הקורות ומצדן התחתון תהיה שווה". הגיעו אליכם טענות של אנשים שאיבדו פריטים מתחת לקורות? "שמעתי פה ושם על מקרים כאלה. זה בהחלט יכול להיות, ובעיני זה אפילו קצת משעשע. בכל מקרה, אפשר להרים את לוחות העץ בכל עת שרוצים, למשל אם מישהו איבד שם טבעת יהלום. זאת לא פעולה מסובכת, צריך רק לפתוח כמה ברגים".

לא רק טבעות אירוסים נופלות בין חריצי הדק. במקום הומה אדם כמו נמל תל אביב, שאנשים רבים עוברים בו ביום ובלילה, נוחתים מן הסתם בין החריצים גם בדלי סיגריות, שיירי מזון ואשפה מכל הבא ליד. אבל לצד כל אלה, ייתכן שמתחת לדקים מסתתר אוצר של ממש: אינספור מטבעות שנשמטו מידי אנשים, מצאו משכן של קבע מתחת לקורות - ולבעליהם לא נותר אלא להיפרד מהם לנצח. כ-15 דונם משטח הנמל מכוסים בקורות עץ. רוחבה של כל קורה הוא 14 ס"מ ואורכה הוא 3 מטר. בין כל קורה נשמר רווח של 5-7 מ"מ - שדרכו נופלות האבידות. מתחת לדקים יש חלל של 20-25 ס"מ, שאליו מתנקזים הפריטים האבודים של המבקרים. לפי הערכות גסות, בהסתמך על נתונים של מינהלת הנמל לגבי היקף המטבעות שהתגלו מתחת לכמה דקים, ייתכן שמתחת לקורות נמל תל אביב כולו שוכנים לבטח כ-100 אלף שקל במטבעות מסוגים שונים. מדובר אולי בסכום זניח לעומת מחירו של בית המשקיף על הנמל והים, אבל רבים היו נהנים ודאי להוסיף לחשבון הבנק שלהם חמישה אפסים.

אנשי נמל תל אביב לא ששים לדבר על הבעייתיות בחריצי העץ שבולעים כל מה שבא אל קרבם. הם כנראה כבר מנוסים בטענות של אזרחים שרק הוציאו לרגע את הארנק כדי לשלם - וכרטיס האשראי שלהם נפל ונעלם לעד בין הקורות. תקריות מצערות מסוג זה כנראה חוזרות על עצמן שוב ושוב. משיחות עם בכירים באוצר מפעלי ים עולה כי הם נתקלים לעתים בגחמות מוזרות של מבקרים בנמל לגבי פריטים שצנחו בין חריצי הדק. כך למשל, אחד המבקרים התעקש שיחלצו בעבורו את כיסוי המשקפיים שנשמט מידו ונבלע בין הקורות. עובדי הנמל נעתרו לבקשתו, ורק לאחר שנפרדו ממנו לשלום גילו כי מדובר בנשיא של חברת מחשבים גדולה. לדברי אנשי הנמל, בעת ביצוע עבודות אחזקה לדקים בכניסה לאחד הברים במתחם, מצאו העובדים כ-72 תעודות זהות ורישיונות נהיגה וכ-300 שקל במטבעות - בשטח של כ-40 מ"ר. בחישוב פשוט, אפשר להעריך כי בכל השטח המכוסה בדקים מסתתרים אלפי תעודות זהות, כרטיסי אשראי ורישיונות נהיגה, ומטבעות בשווי כ-100 אלף שקל. עם זאת, לא בטוח שהאוצר ממתין לכם ליד הים: עובדי הנמל מבצעים מפעם לפעם ניקיון יסודי מתחת לדקים. בנוסף, הדק בנוי על משטח בטון משופע - וחלק מהאוצרות נשטפים אל תעלות הניקוז על-ידי הים והגשם.

בצירוף מקרים משעשע למדי, מקימי החברה הממשלתית האחראית על ניהול הנמל עוד משנות ה-30 החליטו לקרוא לה "אוצר מפעלי ים" - אולי בפרץ של נבואה על אותם מטבעות שיסתתרו בין קורות העץ. הכל התחיל ב-1936. המרד הערבי הגדול שפרץ באותה שנה הביא להשבתה של נמל יפו הוותיק למשך שישה חודשים. מנהיגי היישוב היהודי החליטו שזו שעת הכושר ליישם תוכניות ישנות ולהקים בעיר העברית תל אביב נמל לעגינת ספינות. לאחר מסע לחצים אישר המנדט הבריטי את הקמת הנמל. שלב אחר שלב נבנה נמל תל אביב. בתחילה היה זה מזח עץ בודד, ובהמשך הוא נהפך למזח ברזל גדול שאפילו אוניות נוסעים החלו לעגון בו. עד 1965 היה הנמל פעיל, אבל אז החליטה הממשלה כי נמל הסחורות המרכזי של ישראל יהיה דווקא באשדוד - והנמלים ביפו ובתל אביב נסגרו. מאז נהפך הנמל לחצר האחורית של תל אביב - הוא היה מוזנח ומלוכלך, ושימש בעיקר לצורכי אחסון של חברות. ב-2001 התרחש המהפך. חברת אוצר מפעלי ים הכריזה על פרויקט שיקום נמל תל אביב, במטרה להופכו למתחם תרבות, מסחר, בילוי ופנאי. כיום הנמל הוא מקום בילוי פופולרי - עם מסעדות, בתי קפה, מועדונים וסצנת חיי לילה תוססת - וכן אזור מסחרי לוהט, המאכלס את מיטב הרשתות הקמעוניות.