"אינני סבור, כי זהו מנהג
בתום לב של מערכת עיתון לפרסם ידיעה שמקורותיה אנונימיים, בלא שהעיתון נוקט אמצעים סבירים על-מנת לברר את אמיתותה של הידיעה, כגון פניה לפלוט כי יתן את עמדתו לידיעה בטרם תתפרסם". כך קבע (יום ב, 13.09.10) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת עילית,
אברהם אברהם, בערעור שהגיש שמעון גפסו, מתמודד על רשות עירית נצרת עילית אל מול רונן פלוט, על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום 14.12.09, אשר חייב אותו בפיצויים של 35 אלף שקלים לרונן פלוט, בגין דברי לשון הרע שפרסם אודותיו כאילו הוא אלים כלפי בת משפחה.
כמו רבות מפרשיות לשון הרע,
אלו מתחילות במערכות בחירות - אשר בהן מעורבים לרוב המקומונים - ואשר בהם בוחשים המועמדים לראשות העיר - ואשר במסגרתם - לרוב - מתבצעות "חשיפות" על פרקים "אפלים" מעברו של מועמד זה או אחר, הכל בכדי להכפישו.
ה"חשיפות" במקומונים, אשר לרוב נכתבות בשפה עילגת, אשר ניתן להבין דרכה כי הכותב אינו בהכרח מי שנוהג למשוך בקולמוסו לפרנסתו אלא יותר - מי שנוהג לדחוף במרפקו לפרנסתו (פוליטיקאי) מובילות לא אחת לתביעת דיבה. אותו הלהט "להעמיד את המתחרה במקומו" ולפרסם אודותיו דברי בלע אשר יסיטו את קהל הבוחרים אל הצד השני, מתחלף לו בלהט אחר - "ללכת עד הסוף" בתביעת דיבה - המוכפש רוצה לטהר את שמו, וייצרי הבחירות מתערבבים להם בייצרי צחצוח חרבות אדברסרי בבית המשפט.
כזה הוא גם הסיפור שבפנינו, בו חוברים להם יחדיו (כשהדבק המאחד ביניהם הוא אגלי הזיעה של היצרים הלוהטים) - שני מועמדים מתחרים לראשות העירייה, שמעון גפסו ורונן פלוט, מקומון אחד שנמצא תחת השפעתו של שמעון גפסו - יד ימינו של גפסו, בוריס אסקין, שהוא גם עורך המקומון, משפחה רוסית אשר על-פי סיפור שאמיתותו מעולם לא נתבררה עד תומה, מכלה זעמה בכלה ובילדיה של הכלה, ומכתב מדומיין של "תושבים מודאגים" אשר "קיומם" מוטל על עד עצם היום בספק, ואשר "כתבו" למקומון בשפה הרוסית - תוך שהם מסתתרים מאחורי מסך האנונימיות - מכתב של "תושבים מודאגים" בדבר מעשיו, כביכול, של רונן פלוט.