שופט בית המשפט המחוזי בפתח תקוה דחה על הסף (יום א', 24.10.10) את תביעתו של ברוך בנדיט זיסר כנגד נאשמי פרשת הסוס הטרויאני, מחמת התיישנות והיעדר עילה, חרף הפגיעה הקשה בפרטיותו ובעסקיו של זיסר, וזאת עקב החדירה לחומרי המחשב שלו.
כולנו מכירים את הסיפור על היהודים שגם אכלו את הדגים המסריחים וגם גורשו מן העיר. דומה כי הסיפור הזה חזר על עצמו, בואריאציה קצת שונה, אך כשהמוטיב המרכזי של 'אכילת דגים מסריחים וגירוש מן העיר', נשמר גם נשמר. ה"עיר" בסיפור שלנו היא בית המשפט. כמו בסיפור הקפקאי "מחוץ לשער החוק" גם בסיפור שלנו, התובע, אשר ניזוק קשות מתהנהלותם של הנתבעים, נחסם מלתבוע בשל סעיפים כאלו או אחרים בחוק, חרף העובדה שאין חולק על העוול הנוראי שנעשה לו.
התובע בסיפור שלנו הוא ברוך בנדיט זיסר, והחברה שבבעלותו, גל-על מוצרי שתיה בע"מ. את הדגים המסריחים הוא אכל כבר בשנת 2005, עת גילה כי הוא אחד מקורבנותיה של פרשת הסוס הטרויאני, ונחרד למצוא, בתחנת המשטרה, את קובצי המחשב הפרטיים ביותר שלו - בידי השוטרים, לאחר שאלו נתפסו מידיהם של הנאשמים בפרשת 'הסוס הטרויאני'. הוא סבר,
בתום לב, כי יוכל לקבל צדק בבית המשפט, אך בעקבות החלטה שניתנה אתמול ע"י השופט בנימין ארנון, מסתבר שהוא לא יוכל להפרע בפיצויים, וזאת "בהיעדר עילה". את פסק דינו מסכם השופט ארנון באלו המילים:
- א. החלק בתביעתה של גל-על העוסק בפגיעה הנטענת בפרטיותה - נמחק בזאת מחוסר עילה.
ב. החלקים בכתב התביעה שעילתם מבוססת על חוק המחשבים - נמחקים בזאת מחוסר עילה.
ג. תביעתו האישית של מר זיסר אשר הגעתי לכלל מסקנה כי הינה מבוססת אך ורק על העילה הנטענת בגין הפגיעה בפרטיותו - נדחית בזאת מחמת קיומה של התיישנות ספציפית בעניין זה על-פי חוק הגנת הפרטיות.
במילים אחרות, השופט קבע כי
חוק האזנת סתר, התשל"ט - 1979 אינו מאפשר הגשת תביעה בעילה אזרחית, וכי בכל מקרה, לתאגיד לא קמה עילה של פגיעה בפרטיות, וזאת להבדיל מאדם.
גם תביעתו של זיסר בגין הפרה של סעיף 4 לחוק המחשבים נדחתה על הסף, היות וחדירה לחומר מחשב, וזאת על-פי סעיף 4 לחוק המחשבים, הינה עבירה פלילית בלבד, אך לא עוולה אזרחית, כל עוד עצם החדירה לחומר המחשב לא הסבה כל נזק כגון מחיקה, שינוי או שיבוש חומרי מחשב.