משק החשמל הישראלי מוערך במחזור כספי שנתי של 20 מיליארד שקל, כש-30% מהצריכה היא של צרכנים ביתיים. על-פי נתוני משרד האוצר, עלות קבלת ההצעות למימון אנרגיה חלופית, הנחשבת ליקרה יותר, תוביל לעלייה הדרגתית של 15%-20% בתעריף החשמל. כלל צרכני החשמל ייאלצו, לפיכך, לשלם 4.04 מיליארד שקל נוספים, כאשר החלק היחסי הגדול ישולם על-ידי צרכנים ביתיים קטנים, שאין בבעלותם שטחי-אדמה או גגות, המאפשרים להתקין מתקני הפקת חשמל מסובסדים. המשמעות הכספית של עליית תעריפי החשמל בכ-20% תהיה, אפוא, תוספת של 720 שקל בחשבון החשמל השנתי, בממוצע.
ממצאים מדאיגים אלה הם חלק מסקר שערך בימים אלה מכון ירושלים לחקר-שווקים והם מובאים לידיעת קוראי "News1" על-ידי בועז ארד, מנהל תקשורת שיווקית ומנתח מדיניות במכון. הממצאים מורים בבירור כי החלטת ממשלה אפשרית בנושא מדיניותה בתחום הפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים תוביל לפגיעה קשה בשכבות החלשות של הציבור.
הצעת החוק הנוגעת לעניין אמורה לממש יעד של הסבת 5% של משק החשמל לשימוש ב"אנרגיה מתחדשת" עד לתאריך ה-31 בדצמבר 2014, הגדלה ל-10% עד ל-1 בינואר 2015, ול-15% עד ל-1 בינואר 2020.
סבסוד מיותר
סקר המכון קובע שכדי להשיג את היעד הזה, ייאלצו השכבות החלשות, חסרי הדיור ודיירי בניית-רוויה, לסבסד בעלי וילות וגופים תעשייתיים גדולים. לדעת המכון, יוצרת הצעת החוק מצב המנוגד לחקיקה במשק החשמל, האוסרת על סבסוד צולב של צרכנים. אלא שבמצב שייווצר, עם קבלת החוק, לא ניתן יהיה למנוע סבסוד שכזה ועלותו תיפול, לכן, למעמסה על מעוטי האמצעים. על-פי סקר המכון יווצר בכך מצב, שבו חסרי הגגות ישלמו סובסידיות לבעלי הגגות, המפעלים והנחלות. כתוצאה מכך ייפגעו העשירונים הנמוכים פגיעה מרבית, באשר ההוצאה היחסית של משק-בית בעשירון התחתון על חשמל גבוהה פי שלוש מאשר ההוצאה על מים, וגבוהה יחסית לעומת ההוצאה על חשמל בעשירונים הגבוהים.
המכון מצא שהחלטות דומות בעולם הרחב היו הרות-אסון. צרפת, למשל, נאלצה להקפיא את הקמת התאים הסולאריים, ואילו בספרד מתקרבים הפרויקטים לפשיטת-רגל, עם סבסוד קורס, כשההסבה גם גרמה להפסד מקומות-עבודה. ואם לא די בכך, הרי שבסקוטלנד נאלצה הממשלה לשלם ליצרני האנרגיה המתחדשת רק כדי להפסיק את הייצור.
כשל יעדים
לדברי בועז ארד, הרי שללא בדיקה מספקת של התחשיבים, מציב החוק המוצע יעדים בלתי-סבירים. מן הניסיון הבינלאומי כבר הוכח שהיעדים שהוצבו בוועידת קופנהגן, אינם ריאליים ולא הושגו על-ידי שום מדינה. מן הניסיון צריך לכן ללמוד שכל ניסיון להתקרב ליעדים לא-ריאליים רק ידרוש השקעה כספית הולכת וגדלה, שהיקפה אינו מחושב ואינו מצויין בתחשיבי החקיקה. לדברי המכון, מתבססת הערכת האוצר בדבר תוספת עלות של 4.04 מיליארד שקל על נתונים שאינם לוקחים בחשבון את הסיכונים הטמונים בהפקת החשמל ממקורות "מתחדשים".
המכון קובע כי עלות נוספת שאינה נלקחת משום מה בחשבון, היא התשלומים שתיאלץ חברת החשמל לשלם על-מנת שלא יוזרם חשמל בשעות שבהן יש עודף-תפוקה. עוד קובע המכון כי החוק החדש המוצע אינו מותאם כלל למצב שבו יורדת כמות צריכת החשמל. מסתבר שאירוע כזה כבר התרחש בישראל בשנת 2008, ואז, בשל משבר כלכלי עולמי והאטה בצריכה, ירדה הצריכה הכלכלית בחשמל, בעוד רכישת החשמל ממקורות "מתחדשים" נותרה בעינה, כאשר החלק היחסי שלה גדל ומוביל להעמסת עלויות גדולה מן המתוכנן על כלל צרכני החשמל. רק ימים יגידו אם אחרי מחאת הקוטג' תתפתח בארץ גם מחאת החשמל.