אלא שההתערבות של הרשות היא מעט מאוחרת, שכן טאו הייתה כנה לחלוטין עם משקיעיה כבר בשלב ההנפקה. כבר בכריכת התשקיף להנפקה של סדרות א' ו־ב' מספטמבר 2005 נכתב בהבלטה כי טאו מייעדת את תמורת ההנפקה לפירעון חוב של 535 מיליון שקל ללאומי כדי לשחרר את בעל השליטה מהערבויות האישיות שהעמיד לטובת החברה בהיקף של 30 מיליון שקל. מעבר לייעוד זה, ייעוד הכספי ההנפקה, כמצוין בתשקיף, היה ביצוע השקעות ספקולטיביות בשוק.
טאו גם ציינה כי בעלי אג"ח מסדרה ב' לא יקבלו איזשהו ביטחון לכספם, וכי החברה תהיה רשאית לשעבד את כל נכסיה לצדדים אחרים מבלי לקבל את הסכמת בעלי האג"ח. במלים אחרות, החברה הבהירה מבעוד מועד כי מדובר באג"ח מהסוג הנחות ביותר.
טאו שמה את כל הקלפים על השולחן כבר בשלב ההנפקה, אבל באורח תמוה המשקיעים המוסדיים התנפלו על ההנפקה כמוצאי שלל רב. הביקוש לאג"ח הנחותות היה כה גדול, שבשלב המוסדי קיבל כל מזמין רק 31% מהזמנתו. לכן משקיע שהשתתף בהנפקה, כשכל הנתונים האלו הובלטו בכריכת התשקיף - לא יכול להלין אלא על עצמו. מי שקונה אג"ח בתנאים האלו שלא יתפלא אם כשמגיע מועד הפירעון הוא מקבל "תספורת" במקום מזומן.
טאו אכן השתמשה בכספי ההנפקה להשקעות ספקולטיביות בשוק ההון והשקעות מזדמנות אחרות, כפי שהבהירה בתשקיף. השקעות ספקולטיביות אלו הניבו תוצאות יפות עד אמצע 2007. במחצית השנייה של השנה החלה החברה להציג הפסדים בעקבות ירידות השערים שנרשמו באותה התקופה בשוק ההון. ואולם את 2007 הצליחה לחתום ברווח נקי של 9.7 מיליון שקל.
ההתרסקות החלה ברבעון הראשון של 2008, שאותו חתמה בהפסד של 203.8 מיליון שקל, שנגרם בשל ירידת ערך תיק הנוסטרו של החברה הממומן מכספי האג"ח - ומחק לחברה את ההון העצמי.
הבעיה היא ששבועיים לפני שטאו הציגה את דוחותיה לאותו הרבעון, היא כינסה את בעלי מניותיה לאסיפת בעלי מניות מיוחדת, כשעל סדר יומה היה שדרוג ענק בתנאי העסקתו של "המוח הפיננסי" של החברה, יוסי ארד, שהוא המנכ"ל ודירקטור בה.
בעלי המניות, שלא היו מודעים לתוצאות העגומות שהחברה תציג להם בתוך שבועיים, אישרו לארד מעבר להעלאת שכר גם הלוואת נון־ריקורס בגובה 1.75 מיליון שקל, שתוחזר רק מכספי המענקים שיוענקו לו בעתיד. מאז מצבה של החברה הלך והידרדר, ולארד לא ניתנו מענקים. הכספים שקיבל מהחברה ערב הצגת הדוחות הקשים עוד לא הוחזרו לחברה עד היום.
בתשקיף ההנפקה צוין כי בעלי האג"ח מסדרה ב' יוכלו לדרוש העמדה לפירעון מיידי של יתרת החוב כלפיהם בתרחיש שקיים חשש מהותי כי החברה תפסיק לעמוד בתשלומים לבעלי האג"ח. הדיווח של החברה על פנייה להסדר חוב בהחלט עשוי להיות עילה להעמדתה של יתרת החוב לפירעון מיידי. לכאורה, העמדת יתרת החוב לפירעון מיידי לא תשפר את מצב בעלי האג"ח.
ואולם פעולה כזו תהיה מנוף אדיר ללחצים על בן־דב לשפר את הצעתו. שכן נכון לסוף מאי, היקף הערבויות האישיות של בן־דב כלפי טאו מסתכם ב-77.7 מיליון שקל (לא כולל ערבות של 50 מיליון שקל שהעמיד בן־דב להבטחת אופציית PUT שנתן לחברה בגין מניות סאני שברשותה). ערבות למסגרת אשראי של 25 מיליון שקל תפקע בסוף אוגוסט. לנוכח ערבויות אדירות אלו, סביר שפעולה של בעלי האג"ח, לפני פקיעת חלק מהערבויות באוגוסט, עשויה לגרום לבן־דב להעדיף לשפר את תנאי ההסדר שהציע על פני מימוש הערבויות.